רמב״ם - הלכות שגגות · פרק ט״ו

ספר קרבנות · 10 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות שגגות · פרק ט״ו

הלכה א׳

כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל שְׁגָגָה שֶׁהַהֶדְיוֹט מֵבִיא עָלֶיהָ חַטָּאת הַקְּבוּעָה כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה אִם שָׁגַג בָּהּ הַנָּשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר וְאִם שָׁגַג בָּהּ כֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא פַּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁכֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא פַּר עַל שִׁגְגָתוֹ כְּשֶׁטָּעָה בְּהוֹרָאַת עַצְמוֹ וְעָשָׂה מַעֲשֶׂה בְּשִׁגְגַת הוֹרָאָתוֹ לְבַדָּהּ וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה חָכָם מֻפְלָא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד ג) "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם" הֲרֵי מָשִׁיחַ כְּצִבּוּר מָה הַצִּבּוּר שֶׁהֵן בֵּית דִּין אֵינָן חַיָּבִין בְּקָרְבָּן עַד שֶׁיִּהְיוּ חֲכָמִים רְאוּיִין לְהוֹרָאָה וְיִטְעוּ בְּהוֹרָאָה וְיַעֲשׂוּ הָעוֹשִׂים עַל פִּיהֶם וְיוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת כָּךְ הַמָּשִׁיחַ בְּכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ:

הלכה ב׳

כֵּיצַד. כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁטָּעָה בְּהוֹרָאָה לְעַצְמוֹ. וְדִמָּה שֶׁהַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת בְּשַׁבָּת מֻתָּר וְזָרַק מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וְהוּא תּוֹלֶה בְּהוֹרָאָתוֹ לְעַצְמוֹ. כְּשֶׁיִּוָּדַע לוֹ חֶטְאוֹ יָבִיא פַּר לְחַטָּאת. אֲבָל אִם לֹא תָּלָה בְּהוֹרָאָתוֹ אֶלָּא שָׁגַג וְזָרַק בִּשְׁגָגָה. אוֹ שֶׁתָּלָה בְּהוֹרָאָתוֹ וְלֹא הָיָה חָכָם מֻפְלָא. אוֹ שֶׁעָקַר כָּל הַגּוּף בְּהוֹרָאָתוֹ לְעַצְמוֹ. אוֹ שֶׁשָּׁגַג בְּהוֹרָאָתוֹ לְבַטֵּל מִקְצָת וְלֹא עָשָׂה וְהוּא סוֹמֵךְ עַל הוֹרָאָתוֹ אֶלָּא עָשָׂה בִּשְׁגָגָה אַחֶרֶת. אוֹ שֶׁהָיָה מֵזִיד בְּהוֹרָאָה וְשָׁגַג בְּמַעֲשֶׂה הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִקָּרְבַּן כְּלָל שֶׁדִּינוֹ לְהוֹרָאַת עַצְמוֹ כְּדִין הַקָּהָל לְהוֹרָאַת בֵּית דִּין לְכָל דָּבָר. הוֹרָה לְעַצְמוֹ וְשָׁכַח מֵאֵי זֶה טַעַם הוֹרָה וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה אָמַר הֲרֵינִי עוֹשֶׂה עַל דַּעַת הוֹרָאָתִי הֲרֵי זֶה מֵבִיא פַּר חַטָּאת:

הלכה ג׳

הוֹרָה לְעַצְמוֹ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת בַּעֲבוֹדָה זָרָה וְעָשָׂה כְּפִי הוֹרָאָתוֹ. הֲרֵי זֶה מֵבִיא שְׂעִירָה כְּהֶדְיוֹט וְהוּא שֶׁיִּשְׁגֹּג בְּהוֹרָאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שֶׁאֵין הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ חַיָּב קָרְבָּן אֶלָּא בְּהֶעְלֵם דָּבָר בְּהוֹרָאָה עִם שִׁגְגַת הַמַּעֲשֶׂה בְּצִבּוּר אֲבָל אִם שָׁגַג בְּמַעֲשֶׂה בִּלְבַד בְּלֹא הוֹרָאָה בֵּין בַּעֲבוֹדָה זָרָה בֵּין בִּשְׁאָר מִצְוֹת אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן כְּלָל:

הלכה ד׳

הוֹרָה הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ עִם בֵּית דִּין וְשָׁגַג הוּא וְהֵם בְּהוֹרָאָה אַף עַל פִּי שֶׁעָשׂוּ עַל פִּי הַהוֹרָאָה הַזֹּאת שֶׁטָּעוּ בָּהּ. הוֹאִיל וְלֹא סָמַךְ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה עַל הוֹרָאָתוֹ לְבַדָּהּ אֶלָּא עַל הוֹרָאָתוֹ עִם הוֹרָאַת בֵּית דִּין הֲרֵי זֶה פָּטוּר וְאֵין צָרִיךְ לְהָבִיא כַּפָּרָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אֶלָּא אִם הָיוּ בֵּית דִּין מְבִיאִין קָרְבָּן מִתְכַּפֵּר לוֹ בִּכְלַל הַצִּבּוּר. וְאִם הָיוּ הָעוֹשִׂים הֵם הַמְּבִיאִים קָרְבָּן הוּא אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן שֶׁהֲרֵי אֵין צָרִיךְ כַּפָּרָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ:

הלכה ה׳

הוֹרָה עִם בֵּית דִּין בִּשְׁגָגָה וְשָׁגְגוּ הֵם בְּדָם וְהוּא בְּחֵלֶב. אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר לוֹ עִם הַצִּבּוּר אֶלָּא מֵבִיא פַּר לְעַצְמוֹ:

הלכה ו׳

כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם שָׁגַג שְׁגָגָה זוֹ שֶׁהִיא שִׁגְגַת הוֹרָאָה עִם הַמַּעֲשֶׂה אוֹ לֹא שָׁגַג אוֹתָהּ. אֵינוֹ מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּהּ כְּצִבּוּר שֶׁאֵינָן מְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל לֹא הוֹדַע שֶׁל שִׁגְגַת הוֹרָאָה. אֲבָל הַנָּשִׂיא אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם חָטָא אוֹ לֹא חָטָא מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי כִּשְׁאָר הַהֶדְיוֹטוֹת. מִפְּנֵי שֶׁאֵין שִׁגְגָתוֹ תְּלוּיָה בְּהוֹרָאָתוֹ. אֵי זֶהוּ נָשִׂיא הָאָמוּר בַּתּוֹרָה זֶה מֶלֶךְ שֶׁאֵין עָלָיו רְשׁוּת מֵאָדָם מִיִּשְׂרָאֵל וְאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ בְּמַלְכוּתוֹ אֶלָּא ה' אֱלֹהָיו. בֵּין שֶׁהָיָה מִבֵּית דָּוִד אוֹ מִשְּׁאָר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וְאִם הָיוּ מְלָכִים רַבִּים וְאֵין אֶחָד מֵהֶן עוֹבֵד אֶת חֲבֵרוֹ. כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן מֵבִיא שְׂעִיר עִזִּים עַל שִׁגְגָתוֹ. וְאֵי זֶהוּ כֹּהֵן מָשִׁיחַ זֶה כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לֹא הַמְרֻבֶּה בִּבְגָדִים:

הלכה ז׳

כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְעָבַר מֵעֲבוֹדָתוֹ מִפְּנֵי מוּם אוֹ זִקְנָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְחָטָא בִּשְׁגָגָה זוֹ מֵבִיא פַּר עַל שִׁגְגָתוֹ. לְפִי שֶׁאֵין בֵּין כֹּהֵן מָשִׁיחַ הַמְשַׁמֵּשׁ לְכֹהֵן מָשִׁיחַ שֶׁעָבַר אֶלָּא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁל כָּל יוֹם שֶׁאֵין מַקְרִיב אוֹתָן אֶלָּא כֹּהֵן הַמְשַׁמֵּשׁ בִּכְהוּנָה גְּדוֹלָה. אֲבָל פַּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְווֹת שָׁוִים הֵם בּוֹ:

הלכה ח׳

נָשִׂיא שֶׁעָשָׂה עִם הַצִּבּוּר בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין הֲרֵי זֶה מִתְכַּפֵּר לוֹ בִּכְלַל הָעָם. שֶׁאִם הָיוּ בֵּית דִּין הֵם שֶׁהִקְרִיבוּ עַל שִׁגְגָתָן כָּל הָעָם וְהַמֶּלֶךְ פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם הָיוּ הָעוֹשִׂים עַל פִּי בֵּית דִּין הֵם שֶׁחַיָּבִין בְּקָרְבָּן וְהָיָה הַמֶּלֶךְ מִן הָעוֹשִׂים. הֲרֵי זֶה מֵבִיא שָׂעִיר שֶׁשְּׂעִיר נָשִׂיא בִּמְקוֹם כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה שֶׁל הֶדְיוֹט הוּא עוֹמֵד:

הלכה ט׳

נָשִׂיא שֶׁנִּצְטָרֵעַ עָבַר מִנְּשִׂיאוּתוֹ וְנָשִׂיא שֶׁעָבַר מִנְּשִׂיאוּתוֹ הֲרֵי הוּא כְּהֶדְיוֹט. חָטָא כְּשֶׁהָיָה נָשִׂיא וְעָבַר מִגְּדֻלָּתוֹ הֲרֵי זֶה מֵבִיא שָׂעִיר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד ג) "עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא". כִּשְׁעַת חַטָּאתוֹ הוּא מֵבִיא:

הלכה י׳

כֹּהֵן מָשִׁיחַ אוֹ מֶלֶךְ שֶׁחָטְאוּ עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נוֹדַע לָהֶם אֶלָּא אַחַר שֶׁנִּתְמַנּוּ הֲרֵי אֵלּוּ כְּהֶדְיוֹט. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד כב) "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא". (ויקרא ד ג) "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא". עַד שֶׁיֶּחְטָא כְּשֶׁהוּא נָשִׂיא וּכְשֶׁהוּא מָשִׁיחַ. לְפִיכָךְ אִם אָכַל סְפֵק חֵלֶב כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט וְנוֹדַע לוֹ עַל סְפֵקוֹ אַחַר שֶׁנִּתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל הֲרֵי זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. אָכַל חֲצִי זַיִת חֵלֶב כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט וַחֲצִי זַיִת כְּשֶׁהוּא נָשִׂיא בְּהֶעְלֵם אַחַת אוֹ שֶׁאָכַל חֲצִי זַיִת כְּשֶׁהוּא נָשִׂיא וַחֲצִי זַיִת אַחַר שֶׁעָבַר אֵינוֹ מִצְטָרֵף וּפָטוּר. אָכַל חֲצִי זַיִת כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט וְנִתְמַנָּה וְעָבַר וְאָכַל חֲצִי זַיִת כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט. הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם מִצְטָרֵף אוֹ כְּבָר הִפְסִיקָה הַנְּשִׂיאוּת:

הר המוריה · הלכות שגגות פרק ט״ו

א׳

כבר ביארנו וכו'. לעיל פ"א ה"ד יעו"ש היטב. כשטעה בהוראת וכו'. הוריות ו' ב' ז' א' ב' ח' א' תוספתא פ"א שם פ"א פ' ב' ופ"ב ופרשה ה' ועיי"ש בהוריות י' א' ודוקא בדבר שחייב חטאת אבל בדבר שחייב אשם א"צ הוראה כ"ה בתוספתא פ"א דכריתות יעו"ש היטב. חכם מופלא וכו'. כן מבואר שם ז' א' וכ"ה בירושלמי פ"ב ה"א. בכל הדרכים וכו'. הוריות וא"ו ב' ז' א' ב' יעו"ש היטב.

ב׳

כהן משיח וכו'. זה נתבאר ממה שקדם ופשוט. בשגגה אחרת וכו'. כעין זה לעיל פי"ג ה"ט יעו"ש היטב. ושכח מאיזה וכו'. שם ו' ב' מימרא דאביי בפירושא דמתניתין.

ג׳

בע"ז ועשה וכו'. הוריות ז' א' ב' ט' א' ועיין לעיל פ"א ה"ד יעו"ש היטב. מביא קרבן וכו'. שם י"א א' ושם בכל המקומות הנ"ל ובתו"כ שם פרשה ז' ושם פרשה ב' ופ"ב ופרשה ה' ועיי"ש בש"ס ז' ב' וסנהדרין ס"א ב' ותוספתא דהוריות פ"א וירושלמי פ"ב ה"ג.

ד׳

עם בי"ד וכו'. הוריות ז' א' ותו"כ שם פ"ב יעו"ש. הוא אינו וכו'. לכאורה משמע מהא דקאמר התם ה"ד אילימא דהוא מופלא והן אינן מופלין פשיטא דמתכפר לו בפ"ע הוראה דילהון ולא כלום ובעי לאתויי כשבה או שעירה כל חד וחד וכו' עכ"ל ומבואר מזה דאם העושים מביאין קרבן הוא מתכפר בפ"ע אבל באמת שם מיירי בהורה בשני איסורין אבל בהורה עמהן באיסור אחד משמע דלא יביא קרבן כלל והבן היטב.

ה׳

עם בי"ד וכו'. הוריות ז' ע"ב והוי בעיא דלא איפשיטא ועיין מרן ולח"מ ומל"מ.

ו׳

אינו מביא וכו'. הוריות ח' א' ט' א' ותוספתא שם פ"א ותו"כ פ"ב ופרשה ה'. שאינן מביאין וכו'. שם ושם ושם ועיין לעיל פי"ב ה"ב יעו"ש. הנשיא אם וכו'. שם ושם ושם. זה מלך וכו'. הוריות י' א' י"א ב' ותוספתא פ"ב ותו"כ שם פרשה ה' ובירושלמי פ"ג הלכה ג'. משאר שבטי וכו'. שם י"א ב' ותוספתא שם פ"ב ובירושלמי שם. עובד את וכו'. שם בש"ס ובירושלמי פ"ג ה"ג. בשמן המשחה וכו'. מגילה ט' ב' הוריות י"א ב' (וע"ע תוס' יומא נ"ז א' בד"ה אני וכו' יעו"ש) ועיי"ש י"ב א' ב' ירושלמי ה"ג (ובירושלמי פ"ק דמגילה הל' י') ובתוספתא פ"א ובתו"כ שם פרשה ב'.

ז׳

מפני מום וכו'. מרן הראה מקום להא דמגילה והנה הלח"מ תמה מאד דהתם מיירי בכהן שעבר מחמת שלא התמנה רק בשביל כה"ג שאירע לו קרי ביוה"כ ושוב חזר הראשון לעבודתו אבל מי שעבר מחמת מום או זקנה הרי הוא פסול לעבודה וא"כ האיך יתכן דהוא דומה לכהן המשמש ועוד תמה דהך משנה דמגילה אוקימנא כר"מ ורבינו פסק כר' יוסי לעיל בפ"א מהל' עבודת יוה"כ ה"ג יעו"ש ובאמת לכאורה הם תמיהות גדולות. אבל באמת לא זו הדרך ולא זו העיר דכונת רבינו למה דאיתא בהוריות ט' ב' ועיי"ש בפירוש המשניות לרבינו ואין כוונת רבינו כאן לשיהיה כשר לעבודה דזה ודאי אינו וכמש"כ רבינו בפי' המשניות שם ולכן לא כתב רבינו כאן דאם עבד כשר וכ"ז פשוט וברור לדעתי. ואותה משנה דמגילה שנוייה בהוריות י"א ב' יעו"ש ושם היא אותה שבמגילה שהובא בהלכות עבודת יוה"כ וכאן הוא ענין אחר דלא פגע ולא נגע זה לזה ועיין בתו"כ פרשה ב' ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה התוס' יו"ט בפ"ג דהוריות מ"ב על מה שכתב הרע"ב ורבינו בפי' המשניות דכהן שעבר פסול לעבודה והקשה ע"ז ממשנה ד' דשם יעו"ש היטב ובאמת לפי מש"כ לק"מ. ודע דבמשנה ד' כתב רבינו וז"ל ומה שמבואר שיעבור כה"ג ממשיחתו הוא שאירע בו מום או שימנוהו לעבודת יוה"כ שמא יארע פסול בכה"ג ביוה"כ ויעבור אחר יוה"כ כמו שקדם ביאורו במקומו עכ"ל ע"כ לאו בחדא מחתא מחתינהו רק שבא להורות איך איפשר שיעבור כה"ג ממקומו לכן כתב דאפשר בתרי גווני וכל אחד כדאיתא ופשוט וברור (ועיי"ש יו"ד א') ובתו"כ פרשה ב'.

ח׳

עם הצבור וכו'. שם ז' א' ותו"כ שם פ"ב. שחייבין בקרבן וכו'. בזה חלוק מכהן משיח לעיל הלכה ד'.

ט׳

שנצטרע עבר וכו'. הוריות י' א' מימרא דרב דימי בר חמא לפרש הברייתא. שעבר מנשיאותו וכו'. שם ט' ב' ותו"כ שם פרשה ה' ושם י' א' ובתו"כ פרשה ב'. כשהיה נשיא וכו'. שם ט' ב' במשנה. שחטאו עד וכו'. שם י' א' וכת"ק תמורה כ' א' ועיין תו"כ שם פרשה ב' ופרשה ה'. אם אכל וכו'. שם י"א א' אליבא דרבנן פשיטא ליה דאזלינן בתר חטאה עיין מרן ולח"מ ועיין ירושלמי שם ה"ג יעו"ש היטב. חצי זית וכו'. שם י"א א' מימרא דרב זביד משמיה דרבא בפירושא דברייתא (ועיין תו"כ שם פרשה ז') וירושלמי שם הלכה ג'. כשהוא נשיא וכו'. כ"ה מבואר מהך דינא שלאחר זה ועיי"ש בירושלמי. כשהוא הדיוט וכו'. שם בעיא דלא איפשיטא ובירושלמי שם ה"ג ועיין לעיל פ"ג ה"ח שפסק דאם נדחו הבעלים באמצע לא נדחה הקרבן יעו"ש וצ"ל דהכא גרע טפי דלא מטעם דחייה אתי עלה אלא משום דלא מצטרף חד לחבירו באם שלא היה ראוי באמצע לאותו קרבן. והא דפריך הכא בש"ס לפשוט מההיא דהתם י"ל דפריך מכ"ש אם דפסקינן דנדחה בכה"ג כ"ש דלא מצטרף ומשני דכאן לא מיקרי דחוי לכן מטעם דנדחה לא איבעיא לן רק דהבעיא היא אי מצטרף אי לא (והא דפריך תפשוט ליה מדר' יוחנן יעו"ש היינו משום דרבא ס"ל כוותיה בזבחים ע"ג ב' יעו"ש) והא דמבואר כאן דמטעם דחוי לא הוי דחוי דמשום דגברא לא אידחי לגמרי אע"ג דהקרבן נדחה ממנו דאינו ראוי הכבשה או השעירה לנשיא ובזבחים י"ב ב' משמע איפכא יעו"ש היטב עיי"ש תוס' בזבחים בד"ה הכא קרבן וכו' מה שכתבו בזה יעו"ש היטב ובאמת לפי גירסא שלנו בזבחים דגרסינן הכא קרבן נמי אידחי יעו"ש א"כ לכאורה לק"מ דהא התם תרווייהו אידחי כי גברא אינו ראוי להביא כיון שהורו שחלב מותר אם כן איפטר גברא מן הקרבן וגם החטאת שהפריש על החלב אינו ראוי עוד להביא על החלב אבל גבי מומר הוא אידחי אבל מצד הקרבן לא היה שום דיחוי ולכן לא הוה כ"כ דחוי כמו התם לגבי הורו בי"ד וכו' והכא בהוריות הוי איפכא שהגברא לא אידחי מקרבן רק הקרבן נדחה ממנו אבל מ"מ גברא חזי להביא קרבן אחר לכן קיל הוא מהכל ולא מיקרי דחוי כלל אף לר' יוחנן (שוב ראיתי מעין זה בחי' פנים מאירות על זבחים שהרגיש בזה יעו"ש). ודברי ר"ת שבתוס' שם יש לעיין דלכאורה אין נהלם יפה בפשטות דברי הש"ס שם יעו"ש היטב ובלא"ה בפשיטות נ"ל ליישב דלק"מ קושיית התוס' אף לפי גירסתם דהנה יש דיחוי בקרבן דהיינו שבעליו לא נשתנה מידי רק שהשינוי היה בקרבן ויש דיחוי שהקרבן לא נשתנה מידי רק שהדיחוי היה מחמת בעליו שהם נשתנו ולא הקרבן שבקרבן לא היה שום שינוי והנה זה פשוט להש"ס בזבחים דהשינוי שבקרבן גרע טפי מהשינוי שבבעלים והתם בהוריות השינוי בבעלים ולא בקרבן ורצה לפשוט מהמיר דתו שהתם ג"כ השינוי בבעלים ולא בקרבן ואפ"ה הוי דחוי ומשני דזה לא הוי דיחוי כלל דגם הבעלים לא נדחו לגמרי וקיל טפי מהמיר דתו נמצא לפ"ז למאן דס"ל דיש דיחוי בבע"ח אם היה הדיחוי בקרבן עצמו ודאי הוה דחוי קיל מזה באם לא היה הדיחוי רק מחמת בעלים שנשתנו ומ"מ לדינא הוי דיחוי והיכא דבקרבן לא הוי שום שינוי רק בבעלים הוי השינוי וגם הבעלים לא נדחו מכל קרבן רק מקרבן זה אבל לא משאר קרבן לא מיקרי דחוי לדינא ומ"מ מחמת ספק אין מצטרף. זהו הנ"ל בדינים הללו (וע"ע כריתות ז' א' יעו"ש היטב אבל התם מיירי לענין אחר וה"ק דאע"ג מכיון שהמיר דתו נדחה קרבנו מ"מ יש כפרה על הבעלים משום יום הכפורים יעוין שם היטב והבן).

נחלת הכלל · Friedberg Edition

קרית ספר · הלכות שגגות פרק ט״ו

א׳

הדיוט מביא חטאתו שעירה או כשבה והנשיא שעיר וכהן משיח פר כדאמרינן בפרק א' והאי דכהן מביא פר היינו בהוראת עצמו ועשה בהוראתו כדתנן במשנה פרק הורה כהן משיח לעצמו שגג ועשה שוגג מביא פר שוגג ועשה מזיד מזיד ועשה שוגג פטור שהוראת כהן משיח לעצמו כהוראת ב"ד לצבור מה הוראת ב"ד לצבור אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה אף הוראת כהן משיח לעצמו אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה כדמפרש בגמרא לאשמת העם הרי משיח כצבור וכי הורו ב"ד מזידין ועשו קהל שוגגין לא הוי הוראה והוי שגגת מעשה לחודיה והוו יחידין ומייתו כל חד כשבה או שעירה אבל כהן משיח כי הורה מזיד ועשה שוגג לאו דיניה כיחיד אלא פטור לגמרי דהכי אמרינן בפרק בתרא מעם הארץ פרט למשיח דאינו מביא קרבן בשגגת מעשה אלא בהוראת עצמו והיינו כשהוא מופלא דאי אינו מופלא לא הויא הוראתו הוראה מעליא דומיא דצבור ובשגגת מעשה לחודיה דמי ופטור כדאמר' וכן אינו חייב עד שיורה לבטל מקצת ולקיים מקצת דומיא דב"ד כדתנן התם הורה לעצמו ושכח מאי זה טעם הורה ואמר הריני עושה על דעת הוראתי הרי זה מביא פר שם מימרא דאביי ומהו דתימא כיון דאלו מתידע ליה מאי זה טעם הורה שמא היה חוזר בו ואימא כמזיד דמי ולא מחייב קרבן קמ"ל.

ג׳

הורה לעצמו לבטל מקצת ולקיים מקצת בע"ז שם תניא משיח בע"ז רבי אומר בשגגת מעשה וחכמים אומרים בהעלם דבר עם שגגת מעשה כשאר מצות ושוין שבשעירה דכתיב בפרשת שלח לך וכפר הכהן על הנפש השוגגת בחטאה בשגגה רבי סבר חטא זה בשגגה יהא ורבנן סברי מי שחטאתו בשגגה יצא משיח שאין חטאתו בשגגה אלא בהעלם דבר דהכי משמע וכפר הכהן על הנפש השוגגת דיביא שעירה בשגגת מעשה מי שחטאו בשגגה בשאר מצות יצא משיח שאין חטאתו בשגגה בשאר מצות בשגגת מעשה אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה דעל שגגת מעשה לחודיה פטור לגמרי ומנ"ל דבשעירה דכתיב ברישיה דהאי קרא ואם נפש אחת אחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח בכלל נפש אחת הן וקבע להם שעירה דבשאר עבירות מביא כשבה או שעירה ובזו קבע לו שעירה דכתיב עז בת שנתה לחטאת.

ד׳

הורה כהן המשיח עם בית דין ושגג הוא והם בהוראה מתכפר לו עם הצבור כיון שלא סמך בשעת מעשה על הוראתו לבדה שם במשנה הורה עם הצבור ועשה עם הצבור מתכפר לו עם הצבור לפי שבדברים הרבה שוה משיח לבית דין בהוראת ביטול מקצת והעלם דבר עם שגגת מעשה דכתיב בכהן משיח על חטאתו אשר חטא דמשמע דכי חטא בפני עצמו הוא דיביא בפני עצמו הא אם חטא עם הצבור מתכפר לו עם הצבור. הורה עם ב"ד בשגגה הם בדם והוא בחלב מביא פר לעצמו שם בריש מתניתין הורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו והיינו כגון שהורה הוא והם בתרי איסורי דאי הורה בפני עצמו ולא הורו ב"ד כלל לא איצטריך למיתני דחייב להביא פר דמקרא מלא הוא.

ו׳

כהן משיח שנסתפק לו אם שגג בהוראה עם מעשה או לא אינו מביא אשם תלוי אבל הנשיא מביא אשם תלוי שאין שגגתו תלויה בהוראתו שם במשנה אשם תלוי היחיד והנשיא ומשיח ובית דין פטורין כדא' התם בריש פירקין דכתיב באשם תלוי וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג מחטאתו מי שחטאתו ושגגתו שוה דהוי הכל בשגגת מעשה דהיינו יחיד יצא משיח שאין חטאתו ושגגתו שוה דאינו חייב בשגגת מעשה אלא עם העלם דבר כדילפינן לעיל. אי זהו נשיא האמור בתורה זה מלך שם ואי זהו נשיא זה מלך ת"ר נשיא יכול נשיא שבט כנחשון תלמוד לומר מכל מצות ה' אלהיו ולהלן הוא אומר למען ילמד לירא' את ה' אלהיו מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלהיו דבמלך קמישתעי קרא כדכתיב שום תשים עליך מלך ותניא מלכי ישראל ומלכי בית דוד אלו מביאין לעצמן ואלו מביאין לעצמן דכיון דלא כייפי אהדדי קרינא בהו ה' אלהיו שאין על גביו אלא ה' אלהיו. ואי זהו כהן משיח זהו כהן גדול שנמשח בשמן המשחה לא המרובה בגדים שם במשנה וקרא כתיב אם הכהן המשיח ובגמר' תנו רבנן משיח יכול מלך תלמוד לומר כהן אי כהן יכול מרובה בגדים תלמוד לומר משיח יכול משוח מלחמה תלמוד לומר המשיח שאין משיח על גביו מאי משמע המשיח המיומן שבמשוחים. ואפי' עבר מפני מום או זקנה וחטא בשגגת הוראתו מביא פר שם במשנה אין בין כהן משמש לשעבר אלא פר יום הכיפורים ועשירית האיפה.

ח׳

נשיא שעשה עם הצבור בהוראת ב"ד מתכפר לו בכלל העם שם פרק ב' בריתא נשיא חטא בפני עצמו מביא בפני עצמו חטא עם הצבור מתכפר עם הצבור משום דבשגגת מעשה בלבד הוא מביא שעירה והואיל וחטאתו בשגגת מעשה הוא כיחיד דעלמא הילכך כי חטא על פי בית דין עם הצבור דהוי העלם דבר עם שגגת מעשה מתכפר עם הצבור ועוד שכן מתכפר לו עם הצבור ביום הכיפורים ואם הצבור הם מועטים שהם חייבים כל אחד שעירה או כשבה והוא מביא שעיר ששעיר למלך במקום שעירה או כשבה להדיוט.

ט׳

נשיא שנצטרע או עבר מנשיאותו הרי הוא כהדיוט שם במשנה כהן משיח שעבר ממשיחותו ואחר כך חטא וכן הנשיא שעבר מגדולתו ואחר כך חטא משיח מביא פר והנשיא כהדיוט ובגמרא מנה"מ דמשיח שעבר ואחר כך חטא דמביא פר דכתיב והקריב על חטאתו אשר חטא פר וגו' מלמד שמביא חטאתו משעבר ובנשיא כתיב אשר נשיא יחטא כשיחטא והוא נשיא ולא כשיחטא והוא הדיוט. חטא כשהוא נשיא ועבר מגדולתו הרי זה מביא שעיר שם במשנה כהן משיח שחטא ואחר כך עבר ממשיחותו וכן נשיא שחטא ואחר כך עבר מנשיאותו כהן משיח מביא פר והנשיא מביא שעיר ובגמ' מפרש דלא איצטריך גבי משיח למיתני דאם חטא ואחר כך עבר דמביא פר דהא עבר ואחר כך חטא נמי מביא פר כדילפינן אלא אגב נשיא נקטיה ונשיא מביא פר דכתיב אשר נשיא יחטא והרי חטא כשהוא נשיא וכתיב על חטאתו אשר חטא כשעת חטאתו הוא מביא. חטאו עד שלא נתמנו אף על פי שלא נודע להם אלא אחר שנתמנו הרי אלו כהדיוטות דכתיב אשר נשיא יחטא וכתיב אם הכהן המשיח יחטא עד שיחטאו כשהם במינויים שם במשנה ובבריתא אם הכהן המשיח יחטא פרט לקודמות שחטא ואחר כך נתמנה וכן גבי נשיא אשר נשיא יחטא פרט לקודמות דאינו מביא אלא כהדיוט. לפיכך כהן משיח שנודע אחר שנתמנה שאכל ספק חלב קודם מביא אשם תלוי דאף על גב דלעיל ילפינן דאין משיח מביא אשם תלוי כצבור הכא כיון דבודאי יחטא הוו כהדיוט קודם שנתמנה הכי נמי באשם תלוי. אכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט וחצי כשהוא נשיא בהעלם אחד או חצי זית כשהוא נשיא וחצי זית משעבר אינו מצטרף ופטור שם בריתא מעם הארץ פרט לנשיא שאינו מביא כשבה או שעירה כעם הארץ והלא כבר יצא נשיא לידון בשעיר אמר רב זביד הכא במאי עסקינן כגון שאכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה והשלימו ואחר כך נודע לו סלקא דעתך אמינא נצטרף וניתי כשבה או שעירה קמ"ל מעם הארץ פרט לנשיא דכי האי גונא לא מייתי כשבה או שעירה ושעיר נמי לא מייתי דהא לא מצטרפי כלל. אכל ב' חצאי זתים קודם שנתמנה ואחר שעבר הוי ספק שם בעיא דרבא נשיאות מהו שתפסק ולא איפשיטא בעיין:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

משנה למלך · הלכות שגגות פרק ט״ו

ה׳

אלא מביא פר לעצמו. עיין מ"ש מרן וגם בעיני יפלא דהא חטאת אינה באה בנדבה וא"כ היכי מייתי מספק וצ"ע: סליקו להו הלכות שגגות בס"ד

נחלת הכלל · Warsaw, 1881

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות שגגות ט״ו, מתוך הלכות שגגות שבספר קרבנות. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.

רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל

כל הפרקים · הלכות שגגות כל הרמב״ם