הַתּוֹרָה
התחילו ללמוד

רמב״ם - הלכות שכנים · פרק י״א

ספר קניין · 7 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות שכנים · פרק י״א
הלכה א׳
מִי שֶׁעָשָׂה גֹּרֶן בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ. אוֹ קָבַע בֵּית הַכִּסֵּא. אוֹ מְלָאכָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אָבָק וְעָפָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. צָרִיךְ לְהַרְחִיק כְּדֵי שֶׁלֹּא יַגִּיעַ הֶעָפָר אוֹ רֵיחַ בֵּית הַכִּסֵּא אוֹ הָאָבָק לַחֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיקוֹ. אֲפִלּוּ הָיְתָה הָרוּחַ הוּא שֶׁמְּסַיֵּעַ אוֹתוֹ בְּעֵת שֶׁעוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ וּמוֹלִיכָה אֶת הֶעָפָר אוֹ נְעֹרֶת הַפִּשְׁתָּן וְהַמּוֹץ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וּמַגִּיעָתָן לַחֲבֵרוֹ הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהַרְחִיק כְּדֵי שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ וְלֹא יַזִּיקוּ. וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי הָרוּחַ מְצוּיָה שֶׁכָּל אֵלּוּ כְּמִי שֶׁהִזִּיקוּ בְּחִצָּיו הֵן:
הלכה ב׳
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב לְהַרְחִיק כָּל כָּךְ אִם הוֹלִיכָה הָרוּחַ הַמְצוּיָה הַמּוֹץ וְאֶת הֶעָפָר וְהִזִּיקָה בָּהֶן פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם שֶׁהָרוּחַ הוּא שֶׁסִּיֵּעַ אוֹתוֹ וְאֵין נֵזֶק זֶה בָּא מִכֹּחַ מַזִּיק עַצְמוֹ:
הלכה ג׳
הַכּוֹתֵשׁ אֶת הָרִיפוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּבְעֵת שֶׁמַּכֶּה מְנַדְנֵד לַחֲצַר חֲבֵרוֹ עַד שֶׁנִּדְנְדָה כִּסּוּי הֶחָבִית עַל פִּי הֶחָבִית הֲרֵי זֶה מַזִּיק בְּחִצָּיו וְחַיָּב לְהַרְחִיק כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְדֹּד אוֹ יְבַטֵּל מְלַאכְתּוֹ שֶׁמַּזֶּקֶת. וְאִם הִזִּיק בְּעֵת הַנִּדְנוּד חַיָּב לְשַׁלֵּם שֶׁהֲרֵי מִכֹּחוֹ בָּא הַנֵּזֶק:
הלכה ד׳
כָּל הַהַרְחָקוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּפְּרָקִים שֶׁל מַעְלָה אִם לֹא הִרְחִיק וְרָאָה חֲבֵרוֹ וְשָׁתַק הֲרֵי זֶה מָחַל וְאֵינוֹ יָכוֹל לַחְזֹר וּלְהַצְרִיכוֹ וּלְהַרְחִיקוֹ. וְהוּא שֶׁיֵּרָאֶה מִמֶּנּוּ שֶׁמָּחַל כְּגוֹן שֶׁסִּיֵּעַ עִמּוֹ מִיָּד אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ לַעֲשׂוֹת אוֹ שֶׁרָאָהוּ שֶׁעָשָׂה בְּצִדּוֹ בְּלֹא הַרְחָקָה וְשָׁתַק וְלֹא הִקְפִּיד עַל זֶה זָכָה. שֶׁכָּל הַמַּחֲזִיק בְּנֵזֶק זָכָה בּוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהֶחְזִיק בִּשְׁאָר נְזָקִין חוּץ מֵאַרְבָּעָה מִינֵי נְזָקִין אֵלּוּ הָאֲמוּרִים בְּפֶרֶק זֶה שֶׁהֵן הֶעָשָׁן וְרֵיחַ בֵּית הַכִּסֵּא וְהֶאָבָק וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְנִדְנוּד הַקַּרְקַע. שֶׁכָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ אֵין לוֹ חֲזָקָה. וַאֲפִלּוּ שָׁתַק הַנִּזָּק כַּמָּה שָׁנִים הֲרֵי זֶה חוֹזֵר וְכוֹפֵהוּ לְהַרְחִיק. וְכֵן הֶזֵּק רְאִיָּה בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ מְחִצָּה כּוֹפֵהוּ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְלָמָּה שִׁנּוּ נְזָקִים אֵלּוּ מִשְּׁאָר נְזָקִין לְפִי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם סוֹבֶלֶת נֵזֶק מֵאֵלּוּ וְחֶזְקָתוֹ שֶׁאֵינוֹ מוֹחֵל שֶׁהֶזֵּקוֹ הֶזֵּק קָבוּעַ. וְאִם קָנוּ מִיָּדוֹ שֶׁמָּחַל בִּנְזָקִים אֵלּוּ אֵינוֹ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ:
הלכה ה׳
מִי שֶׁהֶחְזִיק לַעֲשׂוֹת מְלֶאכֶת דָּם אוֹ נְבֵלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בִּמְקוֹמָן וְיָבוֹאוּ הָעוֹרְבִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בִּגְלַל הַדָּם וְיֹאכְלוּ וַהֲרֵי הֵן מְצֵרִין לַחֲבֵרוֹ בְּקוֹלָם וְצִפְצוּפָם אוֹ בַּדָּם שֶׁבְּרַגְלֵיהֶם שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין עַל הָאִילָנוֹת וּמְלַכְלְכִין פֵּרוֹתֵיהֶם. אִם הָיָה חֲבֵרוֹ קַפְּדָן אוֹ חוֹלֶה שֶׁצִּפְצוּף הַזֶּה מַזִּיקוֹ אוֹ שֶׁפֵּרוֹת שֶׁלּוֹ נִפְסָדִין לוֹ בַּדָּם חַיָּב לְבַטֵּל אוֹתָהּ הַמְּלָאכָה אוֹ יַרְחִיק עַד שֶׁלֹּא יָבוֹא לוֹ הֶזֵּק מֵחֲמָתוֹ. שֶׁהֶזֵּק זֶה דּוֹמֶה לְרֵיחַ בֵּית הַכִּסֵּא וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁאֵין לוֹ חֲזָקָה. וְכֵן בְּנֵי מָבוֹי אוֹ בְּנֵי חָצֵר שֶׁנַּעֲשָׂה אֶחָד מֵהֶן אֻמָּן וְלֹא מִחוּ בּוֹ שֶׁהֲרֵי הֻחְזַק וְהָיוּ הָעָם נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין לִקְנוֹת וְשָׁתְקוּ לֹא הֶחֱזִיק בְּדָבָר זֶה וְיֵשׁ לָהֶם בְּכָל עֵת לְעַכֵּב וְלוֹמַר אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לִישֹׁן מִקּוֹל הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין שֶׁזֶּה הֶזֵּק קָבוּעַ הוּא כְּמוֹ הֶעָשָׁן וְהֶאָבָק. וְכָזֶה הוֹרוּ הַגְּאוֹנִים:
הלכה ו׳
מִי שֶׁהֶחְזִיק בְּנֵזֶק שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲזָקָה כְּגוֹן שֶׁפָּתַח חַלּוֹן אוֹ הֶעֱבִיר אַמַּת הַמַּיִם אוֹ שֶׁלֹּא הִרְחִיק מַה שֶּׁרָאוּי לְהַרְחִיק וַהֲרֵי הַמַּחֲזִיק טוֹעֵן אַתָּה אָמַרְתָּ לִי לַעֲשׂוֹת אוֹ מָחַלְתָּ לִי אַחַר שֶׁרָאִיתָ אוֹ הֻכַּר הַנֵּזֶק וְשָׁתַקְתָּ וְלֹא מָחִיתָ בִּי. וְהַנִּזָּק אוֹמֵר עַכְשָׁו הוּא שֶׁרָאִיתִי וְלֹא יָדַעְתִּי מִקֹּדֶם. אוֹ שֶׁאָמַר כְּשֶׁרָאִיתִי מָחִיתִי בְּךָ וְאַתָּה אָמַרְתָּ עַתָּה אַרְחִיק אוֹ אֶסְתֹּם וְאַתָּה מַדְחֶה אוֹתִי מִיּוֹם אֶל יוֹם כְּדֵי שֶׁתִּקְבַּע הֶזֵּקְךָ. בְּכָל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַל הַנִּזָּק לְהָבִיא רְאָיָה. וְאִם לֹא הֵבִיא יִשָּׁבַע הַמַּזִּיק הֶסֵּת וְיִפָּטֵר:
הלכה ז׳
הֶחֱזִיק בְּנֵזֶק שֶׁאֵין לוֹ חֲזָקָה כְּגוֹן עָשָׁן וּבֵית הַכִּסֵּא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְטָעַן הַמַּזִּיק שֶׁקָּנָה מִיָּדוֹ שֶׁל נִזָּק עַל הַמַּזִּיק לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ. וְאִם לֹא הֵבִיא יִשָּׁבַע הַנִּזָּק הֶסֵּת שֶׁלֹּא קָנוּ מִיָּדוֹ עַל כָּךְ וִיסַלֵּק זֶה הֶזֵּקוֹ:

מגדל עוז · הלכות שכנים פרק י״א

א׳
מי שעשה גורן כו' עד שהרי מכחו בא הנזק. פרק לא יחפור:
ד׳
כל ההרחקות האמורות בפרקים של מעלה וכו' והוא שיראה ממנו שמחל וכו' עד כמו שביארנו: כתב הראב"ד ז"ל תמה אני ראה ושתק וכו': ואני אומר כן הסכים רבינו יהוסף הלוי אבן מיגש ז"ל וחייב אדם לומר כלשון רבו ומה שאמר יגע וסתום לא דומה לזה והנה הוא מחלק בסמוך ואם הראב"ד ז"ל רוצה לחלוק יחלוק ולדעתי די במ"ש שביאר הוא פ"ג ופ"ז ופ"ט וכל אחד הולך לשיטתו: בד"א בשהחזיק בשאר נזקים חוץ מארבעה מיני נזקין וכו' וכן היזק ראיה וכו' עד כמו שביארנו: כתב הראב"ד ז"ל צריך להביא ראיה וכו' ועוד מפני ההוצאה שמגעת לחלקי ויתרתי הקרקע עכ"ל: ואני אומר כבר כתב ר"מ ז"ל שביארו והוא אמת שכבר ביאר פ"ב מקום שצריך מחיצה כיון שנפרצה כופין אותו לעשות מחיצה והיא בשמעתא קמייתא דבתרא ושם פירשו כל רבותיו נ"ע כמותו והיינו היזק ראיה, קוטרא ובית הכסא מפורשין פרק לא יחפור סוף גמרא מתניתין דמרחיקין את השובך, שאר הנזקין שאין דרך בני אדם לסבול גמרינן להו מקורקור דרב יוסף דאמר הני לדידי כקוטרא ובית הכסא דמו לי, אבק הוא מפורש פרק לא יחפור סוף גמרא מתניתין דמרחיקין גורן קבוע כו' דשקלינן וטרינן עלה עד דאמרינן בשלמא ממקשאיו וממדלעיו ומנטיעותיו דאזיל אבקא ויתיב בלביה ומצבי ליה אלא מנירו אמאי ומהדרי' א"ר אבא בר זבדי ואיתימא רבי אבא בר ממל ואיתימא רבי אבא בר זוטרא מפני שעושה אותו גלל ע"כ והיינו גללי בקר שהן הן בית הכסא, ואבקא דאינשי גרסינן לה בההוא פירקא גמרא מתניתין דמרחיקין את האילן מן הבור כו' דבי בר מריון בריה דרבין כי הוון נפצי כתנא הוה אזלא דקתא ומזקא לאינשי אתו לקמיה דרבינא כו' ואסיקנא דהיינו כזורה ורוח מסייעתו ומודה ר"י בגירי דיליה. זה כתבתי לגזירת הראב"ד ז"ל שגזר להביא ראיות אבל עיקר הפוסקין כמו שמפרש והולך והוא פירוש רבו ז"ל דגמרינן מקורקור דרב יוסף וכל דדמי ליה: ולמה שינו וכו' עד וכזה הורו הגאונים ז"ל. פרק לא יחפור:
ו׳
מי שהחזיק בנזק שיש לו חזקה עד סוף הפרק. פרק חזקת הבתים:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

אבן האזל · הלכות שכנים פרק י״א

נחלת הכלל · Friedberg Edition

אור שמח · הלכות שכנים פרק י״א

ז׳
בהשגות א"א והלא החופר בורות כו': לפי פירוש הרשב"ם דהגמרא הוי מפרש הך דאין חזקה לנזיקין במזיק שדה חבירו ומשום זה טוען שקנה גוף השדה, אינו ענין לכאן דכאן הלא טוען שגוף השדה של פלוני רק שבא בטענת חזקה על הנזק, כל שההיזק קבוע אין לו חזקה, ולפי הר"י מיגש ג"כ לשנויא בתרא כל היכי דטעין על גוף הקרקע מההיזק אין לו חזקה רק דשקיל וטרי הגמרא על חזקת הנזק שעושה בשדה חבירו ובזה הוי חזקה לא באופן שעושה בשדהו והנזק מגיע לחבירו יעוין שו"ע סימן קנ"ה סעיף מ"ב ובטור שם, רק ההשגות מפרש כהרמב"ן דהגמרא מדמה זה לזה משום דלא קפיד אינש על נזקין יעו"ש, ומסיק הגמרא דוקא בקוטרא כו' משום דמצי לומר כסבור אני שיכולני לקבל וכעת אין אני יכול לקבל ולאו משום דלא קפיד ומחיל, לפ"ז משמע דבהיזק קבוע כמו חפירת בורות איכא חזקה, ולפ"ז בנדנוד הכותל שלא שייך לומר כסבור אני שיכולני לקבל יש לו חזקה אבל רק בבא מחמת טענה ודוק:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות שכנים י״א, מתוך הלכות שכנים שבספר קניין. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל
כל הפרקים · הלכות שכניםכל הרמב״ם