רמב״ם - הלכות שאר אבות הטומאות · פרק ט״ו ספר טהרה · 11 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.
הלכות שאר אבות הטומאות · פרק ט״ו
הלכה א׳
סְפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים כֵּיצַד. סָפֵק אָכַל אֳכָלִין טְמֵאִין וְשָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין סָפֵק שֶׁלֹּא אָכַל וְשֶׁלֹּא שָׁתָה. סָפֵק שֶׁבָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין אוֹ שֶׁנָּפְלוּ עָלָיו שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין סָפֵק שֶׁלֹּא בָּא וְשֶׁלֹּא נָפְלוּ הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְכֵן אִם אָכַל אֳכָלִין טְמֵאִין אוֹ שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין אוֹ בָּא בְּמַיִם שְׁאוּבִין אוֹ נָפְלוּ עָלָיו שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין וְסָפֵק נָגַע בְּטָהֳרוֹת אֵלּוּ סָפֵק לֹא נָגַע הֲרֵי טָהֳרוֹת אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. וְכֵן הָאוֹכֵל סְפֵק אֳכָלִין טְמֵאִים וְהַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין שֶׁהֵן טְמֵאִים בְּסָפֵק הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְכֵן הָאוֹכֵל תְּרוּמָה תְּלוּיָה טָהוֹר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ מִוַּלְדֵי טֻמְאוֹת שֶׁהֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים סְפֵקָן טָהוֹר. אֲבָל אַב [הַטֻּמְאָה] שֶׁהוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים סְפֵקוֹ טָמֵא אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה הָאָב עַצְמוֹ טָמֵא בְּסָפֵק כְּגוֹן בֵּית הַפְּרָס וְאֶרֶץ הָעַמִּים שֶׁאֵין שׂוֹרְפִין עַל סְפֵק מַגָּעָן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
הלכה ב׳
סְפֵק הַחֻלִּין הִיא טָהֳרַת אוֹכְלֵי חֻלֵּיהֶן בְּטָהֳרָה וְהֵן הַנִּקְרָאִים פְּרוּשִׁים. כֵּיצַד. אוֹכְלֵי חֻלֵּיהֶן בְּטָהֳרָה שֶׁנּוֹלַד לָהֶן סְפֵק טֻמְאָה בְּטָהֳרוֹתֵיהֶן הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים כְּכָל הַסְּפֵקוֹת כֻּלָּן. וְאֵין לָהֶן טֻמְאָה אֶלָּא טֻמְאָה וַדָּאִית:
הלכה ג׳
סְפֵק הַקָּרְבָּנוֹת כֵּיצַד. מְחֻסַּר כִּפּוּרִים שֶׁיֵּשׁ עָלָיו סְפֵק חֲמִשָּׁה קָרְבָּנוֹת. כְּגוֹן הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ סְפֵק חָמֵשׁ זִיבוֹת אוֹ סְפֵק חָמֵשׁ לֵידוֹת. מְבִיאִין קָרְבָּן אֶחָד וְטָהוֹר לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים וְאֵין הַשְּׁאָר עָלָיו חוֹבָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה:
הלכה ד׳
סְפֵק נְגָעִים כֵּיצַד. עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לְטֻמְאָה סְפֵקוֹ טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק שִׁשִּׁי מֵהִלְכוֹת נְגָעִים:
הלכה ה׳
סָפֵק עוֹמֵד וְעוֹבֵר כֵּיצַד. מְצֹרָע שֶׁיּוֹשֵׁב תַּחַת הָאִילָן וְהַטָּהוֹר עוֹבֵר סָפֵק הֶאֱהִיל עָלָיו הָאִילָן וְטָמֵא סָפֵק לֹא הֶאֱהִיל עָלָיו וְכֵן אִם הָיָה הַטָּהוֹר יוֹשֵׁב תַּחַת הָאִילָן וְהַמְצֹרָע עוֹבֵר תַּחְתָּיו סָפֵק עָמַד הַמְצֹרָע וְנִטְמָא הַטָּהוֹר סָפֵק לֹא עָמַד סְפֵקוֹ טָהוֹר:
הלכה ו׳
סְפֵק שְׁרָצִים זֶה סְפֵק הַנִּזְרָקִין. כֵּיצַד. זָרַק שֶׁרֶץ אוֹ דָּבָר טָמֵא לְבֵין הַכִּכָּרוֹת אוֹ שֶׁזָּרַק כִּכָּר לְבֵין הַטְּמֵאוֹת וְסָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע הֲרֵי זֶה טָהוֹר הוֹאִיל וּמָצָא הַכִּכָּר הַטָּהוֹר שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ בַּטֻּמְאָה שֶׁכָּל הַטֻּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן. וְאֵין אוֹמְרִין שֶׁמָּא נָגַע בּוֹ וְאַחַר כָּךְ נָפַל בְּצִדּוֹ אֶלָּא הֲרֵי הֵן כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן:
הלכה ז׳
הַשֶּׁרֶץ בְּפִי הַחֻלְדָּה וּמְהַלֶּכֶת עַל גַּבֵּי כִּכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָחָה הַטֻּמְאָה. הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בּוֹ וְנוֹגַעַת בְּכִכָּרוֹת סָפֵק חַי סָפֵק מֵת הֲרֵי הֵן טְהוֹרוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁנְּטָלַתּוּ וְהָלְכָה לָהּ. אֲבָל אִם נִמְצָא מֵת בְּפִיהָ הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאוֹת. רָאוּהוּ חַי בְּפִיהָ אַף עַל פִּי שֶׁמְּצָאוּהוּ מֵת בְּפִיהָ הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. וְכֵן הַשֶּׁרֶץ בְּפִי הַחֻלְדָּה וְהַנְּבֵלָה בְּפִי הַכֶּלֶב וְעָבְרוּ בֵּין הַטְּהוֹרִים אוֹ שֶׁעָבְרוּ טְהוֹרִים בֵּינֵיהֶן סְפֵקוֹ טָהוֹר. מִפְּנֵי שֶׁאֵין לַטֻּמְאָה מָקוֹם קָבוּעַ. הָיוּ מְנַקְּרִין בָּהֶן עַל הָאָרֶץ הֲרֵי הֵן כְּמֻנָּחִין וּמְטַמְּאִין לְמַפְרֵעַ מִסָּפֵק אִם הָיוּ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:
הלכה ח׳
סָפֵק רְשׁוּת הָרַבִּים כֵּיצַד. טֻמְאָה שֶׁמֻּנַּחַת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים סָפֵק נָגַע בָּהּ סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָהוֹר. הָיְתָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְסָפֵק נָגַע בָּהּ סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָמֵא. וְכָל אֵלּוּ הַסְּפֵקוֹת שֶׁטִּהֲרוּ חֲכָמִים אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת לְהִשָּׁאֵל כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:
הלכה ט׳
סָפֵק שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת כֵּיצַד. הָיָה דָּבָר טָמֵא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְדָבָר טָהוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ שֶׁהָיָה הַדָּבָר לְהֵפֶךְ וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶם וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה מֵהֶן נָגַע. אוֹ שֶׁהֵסִיט אֶת אֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה הֵסִיט. אִם הָיָה הַדָּבָר הַטָּמֵא מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן מְטַמֵּא בְּאֹהֶל וְהֶאֱהִיל עַל אֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶן הֶאֱהִיל הֲרֵי זֶה טָהוֹר אַף עַל פִּי שֶׁסָּפֵק רְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר. כְּשֶׁיָּבוֹא לִשָּׁאֵל אוֹמְרִין לוֹ אִם טָבַלְתָּ אֵין בְּכָךְ הֶפְסֵד. אִם טָבַל הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְאִם לֹא טָבַל וְעָשָׂה טָהֳרוֹת הֲרֵי הֵן טְהוֹרוֹת שֶׁסְּפֵק רְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר:
הלכה י׳
שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא שָׂרוּף וּמֻנָּח עַל גַּבֵּי אֳכָלִין וְכֵן טַלִּית שֶׁנִּמְצֵאת בְּלוּיָה וּמַחַט שֶׁנִּמְצֵאת שְׁבוּרָה אוֹ חֲלוּדָה בֵּין הַכֵּלִים הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. וְאֵין אוֹמְרִין שֶׁמָּא אַחַר שֶׁנָּגַע בָּאֳכָלִין נִשְׂרַף וְאַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ הַכֵּלִים בְּמַגַּע הַטַּלִּית וְהַמַּחַט נִשְׁבְּרָה אוֹ הֶחְלִידָה וּבָלְתָה הַטַּלִּית עַד שֶׁטָּהֲרָה שֶׁכָּל הַטֻּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן:
הלכה י״א
שְׁנֵי עֵדִים אוֹמְרִין לוֹ נִטְמָא וְהוּא אוֹמֵר טָהוֹר אֲנִי הוּא נֶאֱמָן עַל יְדֵי עַצְמוֹ. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין אוֹמְרִין לוֹ עֲסֹק בְּטָהֳרוֹת אֶלָּא אִם עָשָׂה טָהֳרוֹת הֲרֵי הֵן טְהוֹרוֹת וְיָחוּשׁ לְעַצְמוֹ. עֵד אוֹמֵר נִטְמָא וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִטְמָא בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָהוֹר. שְׁנַיִם אוֹמְרִים נִטְמָא וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לֹא נִטְמָא בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי זֶה נִטְמָא. עֵד אוֹמֵר נִטְמָא וְעֵד אוֹמֵר לֹא נִטְמָא אִשָּׁה אוֹמֶרֶת נִטְמָא וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא נִטְמָא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר:
קרית ספר קרית ספר · הלכות שאר אבות הטומאות פרק ט״ו י״א
פי"ד וטו[ שני עדים אומרים לו נטמא והוא אומר לא נטמאתי הוא נאמן על ידי עצמו כחכמים דפליגי ארבי מאיר פ"ה דטהרות ואמרי אדם נאמן על ידי עצמו וכדאמר' פרק אמרו לו גבי שנים אומרים לו אכלת חלב דנאמן אדם על עצמו יותר ממאה איש בדברים שיש בהן כפרה לא מימנע לאיתויי חטאת להתכפר ותניא התם או הודע אליו חטאתו ולא שיודיעוהו אחרים דהודע אליו משמע מעצמו יכול אפילו אין מכחישין תלמוד לומר או הודע אליו מכל מקום ואף על פי כן אין אומרים לו עסוק בטהרות דלעצמו לבד הוא דנאמן וכדתניא בתוספתא דטהרות וכו' עד אומר נטמא ושנים אומרים לא נטמא טהור איפכא טמא כדתנן התם בטהרות ומיירי דשתיק איהו ואין דבריו של עד אחד במקום שנים וכו' עד אחד או אשה אומרין נטמא והשני אומר לא נטמא ברשות היחיד טמא דכל ספק ברה"י טמא ואכי האי גוונא אמור פרק אמרו לו גבי חלב דמביא אשם תלוי:]
נחלת הכלל · Friedberg Edition
רמב״ם הלכות שאר אבות הטומאות ט״ו, מתוך הלכות שאר אבות הטומאות שבספר טהרה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל