הַתּוֹרָה
התחילו ללמוד

רמב״ם - הלכות נזקי ממון · פרק א׳

ספר נזיקין · 11 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות נזקי ממון · פרק א׳
הלכה א׳
כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה שֶׁהִיא בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁהִזִּיקָה הַבְּעָלִים חַיָּבִין לְשַׁלֵּם שֶׁהֲרֵי מָמוֹנָם הִזִּיק שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא לה) "כִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ". אֶחָד הַשּׁוֹר וְאֶחָד שְׁאָר בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף. לֹא דִּבֵּר הַכָּתוּב בְּשׁוֹר אֶלָּא בַּהוֹוֶה:
הלכה ב׳
וְכַמָּה מְשַׁלֵּם. אִם הִזִּיקָה בִּדְבָרִים שֶׁדַּרְכָּהּ לַעֲשׂוֹתָם תָּמִיד כְּמִנְהַג בְּרִיָּתָהּ. כְּגוֹן בְּהֵמָה שֶׁאָכְלָה תֶּבֶן אוֹ עָמִיר אוֹ שֶׁהִזִּיקָה בְּרַגְלָהּ בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ חַיָּב לְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם מִן הַיָּפֶה שֶׁבִּנְכָסָיו שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב ד) "מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם". וְאִם שִׁנְּתָה וְעָשְׂתָה מַעֲשִׂים שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לַעֲשׂוֹתָם תָּמִיד וְהִזִּיקָה בָּהֶן. כְּגוֹן שׁוֹר שֶׁנָּגַח אוֹ נָשַׁךְ. חַיָּב לְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק מִגּוּף הַמַּזִּיק עַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא לה) "וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ" וְגוֹ':
הלכה ג׳
כֵּיצַד. שׁוֹר שָׁוֶה מָנֶה שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שָׁוֶה עֶשְׂרִים וֶהֱמִיתוֹ וַהֲרֵי הַנְּבֵלָה שָׁוָה אַרְבָּעָה בַּעַל הַשּׁוֹר חַיָּב לְשַׁלֵּם שְׁמוֹנה שֶׁהוּא חֲצִי הַנֵּזֶק. וְאֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם אֶלָּא מִגּוּף הַשּׁוֹר שֶׁהִזִּיק שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא לה) "וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי". לְפִיכָךְ אִם הֵמִית שׁוֹר שָׁוֶה עֶשְׂרִים לְשׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם וְהַנְּבֵלָה שָׁוָה מָנֶה אֵין בַּעַל הַנְּבֵלָה יָכוֹל לוֹמַר לְבַעַל הַחַי תֵּן לִי חֲמִשִּׁים. אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שׁוֹר שֶׁהִזִּיק לְפָנֶיךָ קָחֵהוּ וְלֵךְ אֲפִלּוּ אֵינוֹ שָׁוֶה אֶלָּא דִּינָר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
הלכה ד׳
הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה שֶׁדַּרְכּוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ תָּמִיד כְּמִנְהַג בְּרִיָּתוֹ הוּא הַנִּקְרָא מוּעָד. וְהַמְשַׁנֶּה וְעָשָׂה מַעֲשֶׂה שֶׁאֵין דֶּרֶךְ כָּל מִינוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן תָּמִיד כְּגוֹן שׁוֹר שֶׁנָּגַח אוֹ נָשַׁךְ הוּא הַנִּקְרָא תָּם. וְזֶה הַמְשַׁנֶּה אִם הִרְגִּיל בְּשִׁנּוּיוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת נַעֲשָׂה מוּעָד לְאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁהִרְגִּיל בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא לו) "אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא":
הלכה ה׳
חֲמִשָּׁה מַעֲשִׂים תָּמִים יֵשׁ בִּבְהֵמָה. וְאִם הוּעֲדָה לְאֶחָד מֵהֶן נַעֲשֵׂית מוּעֶדֶת לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה. וְאֵלּוּ הֵן. הַבְּהֵמָה אֵינָהּ מוּעֶדֶת מִתְּחִלָּתָהּ לֹא לִגַּח וְלֹא לִגֹּף וְלֹא לִשֹּׁךְ וְלֹא לִרְבֹּץ עַל כֵּלִים גְּדוֹלִים וְלֹא לִבְעֹט. וְאִם הוּעֲדָה לְאֶחָד מֵהֶן הֲרֵי זוֹ מוּעֶדֶת לוֹ. אֲבָל הַשֵּׁן מוּעֶדֶת מִתְּחִלָּתָהּ לֶאֱכל אֶת הָרָאוּי לָהּ. וְהָרֶגֶל מוּעֶדֶת מִתְּחִלָּתָהּ לִשְׁבֹּר בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ. וְהַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת מִתְּחִלָּתָהּ לִרְבֹּץ עַל פַּכִּין קְטַנִּים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם וְלִמְעֹךְ אוֹתָן:
הלכה ו׳
חֲמִשָּׁה מִינֵי בְּהֵמָה מוּעָדִין מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתָן לְהַזִּיק וַאֲפִלּוּ הֵן בְּנֵי תַּרְבּוּת. לְפִיכָךְ אִם הִזִּיקוּ אוֹ הֵמִיתוּ בִּנְגִיחָה אוֹ בִּנְשִׁיכָה וּדְרִיסָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן חַיָּב נֵזֶק שָׁלֵם. וְאֵלּוּ הֵן. הַזְּאֵב וְהָאֲרִי וְהַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַבַּרְדְּלָס. וְכֵן הַנָּחָשׁ שֶׁנָּשַׁךְ הֲרֵי זֶה מוּעָד וַאֲפִלּוּ הָיָה בֶּן תַּרְבּוּת:
הלכה ז׳
כָּל מוּעָד מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם מִן הַיָּפֶה שֶׁבִּנְכָסָיו. וְכָל תָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק מִגּוּפוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁנִּכְנְסָה הַבְּהֵמָה לִרְשׁוּת הַנִּזָּק וְהִזִּיקַתְהוּ. אֲבָל אִם נִכְנַס הַנִּזָּק לִרְשׁוּת הַמַּזִּיק וְהִזִּיקַתְהוּ בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת הֲרֵי זֶה פָּטוּר עַל הַכּל. שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר לוֹ אִלּוּ לֹא נִכְנַסְתָּ לִרְשׁוּתִי לֹא הִגִּיעַ לְךָ הֶזֵּק וַהֲרֵי מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה (שמות כב ד) "וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירֹה וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר":
הלכה ח׳
הִזִּיקָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ בְּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁנֵיהֶן לֹא לַמַּזִּיק וְלֹא לַנִּזָּק אוֹ בְּחָצֵר שֶׁהִיא שֶׁל שְׁנֵיהֶן וַהֲרֵי הִיא מְיֻחֶדֶת לְהַנִּיחַ בָּהּ פֵּרוֹת וּלְהַכְנִיס לָהּ בְּהֵמָה כְּגוֹן הַבִּקְעָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. אִם בְּשֵׁן וְרֶגֶל הִזִּיקָה כְּדַרְכָּהּ הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהּ רְשׁוּת לְהַלֵּךְ [כָּאן] וְכָאן וְדֶרֶךְ הַבְּהֵמָה לְהַלֵּךְ וְלֶאֱכל כְּדַרְכָּהּ וְלִשְׁבֹּר בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ. וְאִם נָגְחָה אוֹ נָגְפָה אוֹ רָבְצָה אוֹ בָּעֲטָה אוֹ נָשְׁכָה. אִם תַּמָּה הִיא מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק וְאִם מוּעֶדֶת נֵזֶק שָׁלֵם:
הלכה ט׳
הָיְתָה הֶחָצֵר שֶׁל שְׁנֵיהֶן מְיֻחֶדֶת לְפֵרוֹת וְלֹא לְהַכְנִיס בָּהּ בְּהֵמָה וְהִכְנִיס שָׁם אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין בְּהֶמְתּוֹ וְהִזִּיקָה חַיָּב אֲפִלּוּ עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל. וְכֵן אִם הָיְתָה מְיֻחֶדֶת לִבְהֵמָה לִשְׁנֵיהֶם וְהָיָה רְשׁוּת לָאֶחָד מֵהֶן בִּלְבַד לְהַכְנִיס לָהּ פֵּרוֹת וְהִזִּיקָה פֵּרוֹתָיו חַיָּב עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל:
הלכה י׳
שְׁלֹשָׁה אֲבוֹת נְזִיקִין בְּשׁוֹר. הַקֶּרֶן וְהַשֵּׁן וְהָרֶגֶל. תּוֹלְדוֹת הַקֶּרֶן נְגִיפָה נְשִׁיכָה רְבִיצָה בְּעִיטָה. תּוֹלְדוֹת הַשֵּׁן אִם נִתְחַכְּכָה בְּכֹתֶל לַהֲנָאָתָהּ וְהִזִּיקָה בְּחִכּוּכָהּ. וְכֵן אִם טִנְּפָה פֵּרוֹת לַהֲנָאָתָהּ. תּוֹלְדוֹת הָרֶגֶל הִזִּיקָה בְּגוּפָהּ דֶּרֶךְ הִלּוּכָהּ אוֹ שֶׁהִזִּיקָה בִּשְׂעָרָהּ דֶּרֶךְ הִלּוּכָהּ אוֹ כִּשְׁכְּשָׁה בִּזְנָבָהּ אוֹ בַּאֻכָּף שֶׁעָלֶיהָ בַּפְּרוּמְבְּיָא שֶׁבְּפִיהָ בַּזּוֹג שֶׁבְּצַוָּארָהּ. וְכֵן חֲמוֹר שֶׁהִזִּיק בְּמַשָּׂאוֹ בִּשְׁעַת הִלּוּכוֹ וְעֶגְלָה הַמּוֹשֶׁכֶת בְּקָרוֹן שֶׁהִזִּיקָה בִּשְׁעַת מְשִׁיכָתָהּ. כָּל אֵלּוּ תּוֹלְדוֹת הָרֶגֶל הֵן וּבִרְשׁוּת הָרַבִּים פְּטוּרִין וּבִרְשׁוּת הַנִּזָּק מְשַׁלְּמִין נֵזֶק שָׁלֵם:
הלכה י״א
כִּשְׁכְּשָׁה בִּזְנָבָהּ כִּשְׁכּוּשׁ רַב שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לַעֲשׂוֹתָהּ תָּמִיד וְהִזִּיקָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אוֹ שֶׁכִּשְׁכְּשָׁה בַּגִּיד שֶׁלָּהּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקָה. פָּטוּר. וְאִם תָּפַשׂ הַנִּזָּק גּוֹבֶה חֲצִי נֵזֶק מִמַּה שֶּׁתָּפַשׂ. שֶׁזֶּה הַדָּבָר סָפֵק הוּא אִם אֵלּוּ תּוֹלְדוֹת הַקֶּרֶן שֶׁחַיָּב עָלֶיהָ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ תּוֹלְדוֹת הָרֶגֶל שֶׁפָּטוּר עָלֶיהָ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

אבן האזל · הלכות נזקי ממון פרק א׳

נחלת הכלל · Friedberg Edition

קרית ספר · הלכות נזקי ממון פרק א׳

א׳
כל נפש אדם שהיא ברשותו של אדם שהזיקה הבעלים חייבים לשלם כדכתיב כי יגוף שור איש את שור רעהו אחד השור ואחד כל בהמה וחיה ועוף ולא דיבר הכתוב אלא בהווה כדגרסי' במכילתא וכי יגח שור אף השור היה בכלל וכו' שור אין לי אלא שור מנין לעשות כל בהמה כשור נאמר כאן שור ונאמר להלן בסיני שור מה להלן עשה כל בהמה כשור אף כאן כל בהמה כשור פירוש בסיני בעשרת דברות שנאמרו בסיני גבי שבת כתיב שורך וחמורך וכל בהמתך ואחרונות וראשונות חדא מילתא היא כדאמרינן זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו ובשור שנגח את הפרה תנן אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור וכו' ולשבת וכן חיה ועוף כיוצא בהם ואמרינן בגמרא גבי שבת מנא לן דתניא וכו' דכתיב בדברות הראשונות ובהמתך ובאחרונות שורך וחמורך וכל בהמתך בכלל כל בהמה היו שור וחמור ולמה יצאו לומר לך מה שור וחמור האמור כאן חיה ועוף כיוצא בהם דכל ריבויא הוא אפילו עופות אף כל חיה ועוף כיוצא בהם.
ב׳
וכמה משלם אם הזיקה בדברים שדרכה לעשותם תמיד כמנהג ברייתה חייב לשלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו כדכתיב מיטב שדהו ומיטב כרמו ואתרויהו קאי אשן וארגל כדאמר' פרק קמא ושלח זה הרגל וכן הוא אומר משלחי רגל השור והחמור ובער זה השן כדכתיב כאשר יבער הגלל דהיינו שן דפעמים הוא מגולה ופעמים מכוסה וכתיב ביה יבער לישנא אחרינא גלל זה רעי שהשן מבערה למאכל ונעשית גלל כמו גללי אדם וגללי בהמה ואם שנתה מה שאין דרכה לעשות תמיד משלם חצי נזק מגוף המזיק נגיחה בהדיא כתיב כי יגח והוי אב ונגיפה ונשיכה ורביצה ובעיטה הוו תולדות כדאמרינן ריש מכילתין דתולדה דקרן כקרן דכוונתן להזיק כי קרן ואין הנאה להיזקן ואין היזקן מצוי כי קרן והילכך כל אימת דלא הועדה בב"ד שלש פעמים בכך אינה משלמת נזק שלם ואם הועדה משלמת כדכתיב או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשום וגו' והשן מועדת מתחלתה לאכול הראוי לה וכן הרגל לשבר בדרך הילוכה דמיטב שדהו קאי אשן ורגל מתחלתן כדילפינן לעיל והבהמה מועדת מתחלתה לרבוץ על כלים קטנים כדאמרינן נמי התם ספ"ק דפכין קטנים אורחיה הוא. והזאב והארי והדוב והנמר והברדלא מועדין מתחלתן אפילו הן בני תרבות כדתנן התם לת"ק דר' אליעזר ונחש לכ"ע הוי מועד לעולם וכל חד במידי דאורחיה הוי מועד.
ז׳
כל מועד משלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו וכדאמרינן פרק קמא כולן כאבות לשלם ממיטב מ"ט אתיא תחת נתינה ישלם כסף כדפירש רש"י ז"ל התם דבכולהו כ"ד אבות דמני ר' חייא כתיב חד מהני לישני למיגמר תשלומי מיטב. אם נכנס ניזק לרשות המזיק והזיקו בהמתו של בעל הבית פטור כדתנן התם חוץ מרשות המיוחדת למזיק דאמר ליה תורך ברשותי מאי בעי ובמקום אחר אף על פי שיש לו רשות למזיק להלך בו חייב דלא ממעטינן אלא רשותו ממש דאמר ליה תורך ברשותי וכו' ובשן ורגל כל שיש רשות למזיק להלך בו פטור אם הזיק דלא מחייב אלא ברשות הניזק כדכתיב וביער בשדה אחר וגו' והיינו כשאין רשות למזיק ליכנס שם וכדאיתא התם וכו'.
י׳
שלש אבות נזיקין בשור הקרן והשן והרגל כדילפינן לעיל דכתיב כי יגח וכתיב ושלח את בעירו ובער וגו' ותולדות הקרן כמוהו כדאמרינן לעיל ותולדות השן כל שהוא להנאתה כאכילה ותולדות הרגל כל שהזיקה בשעת הילוכה באי זה דבר שיהיה כרגלו המזיק דרך הילוכו וכשכוש רב בזנבה וכשכוש הגיד הוי בעיא אי הוי תולדות רגל או קרן:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

אור שמח · הלכות נזקי ממון פרק א׳

א׳
כל נפש חיה שהיא ברשותו של אדם כו'. אולי כוון רבינו להוציא הדבורים שפסק בהלכות גזלה פרק ו' הדבורים אינן ברשותו של אדם כו', כיון שאין בהם קנין רק משום דרכי שלום לא מחייב על היזקן (נ"ב.וכן כתב במלחמות בסוגיא דחרדל.) ורק גבי הרחקות נמנו בפרק לא יחפור, ובתוספתא שם מרחיקין נחיל של דבורים מהעיר כו' ר"א אומר המגדל דבורים כמגדל כלבים, ופירושו למיקם עלה בארור כדמפרש מלתא דר"א סוף פ' מרובה, אבל להתחייב בעלים בהיזקן פטור. ולפ"ז הה"ד יוני שובך ויוני עליה כיון שאין בהם משום גזל רק מפני דרכי שלום ואם נטל אחר אין מוציאין בדיינים אינו חייב על היזקן, ויעוין פרק מי שהחשיך במתניתין אין נותנין מים לפני דבורים ולפני יוני שבשובך. והא דלא מפרש הגמרא נכסים המיוחדים למעט הנך משום דעל שור דמשנה קמא קאי ודוק:
ב׳
כגון בהמה שאכלה תבן או עמיר כו' חייב לשלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו כו'. הנה רבינו תם בריש פרק הניזקין פירש, הא דאמר רבא הזיק זיבורית גובה מן העידית שפאי עידית גובה מן הבינונית דמן התורה גובה בזיבורית, ופירש שאכלה מסוף השדה העומד למרעה בהמות והנהר שוטף תמיד, וכפי הנראה משם דלהכי לא הוי כמזיק גבי מיטב משום דלהכי קיימי, ואין לומר גבי תבן דלהכי קיימי, דז"א דהא אמרו כל מידי דמיטלטל הוי מיטב דאי לא מזדבנא הכא מזדבנא במתא אחריתא, וא"כ מאן אמר דהוי מזדבן כאן דילמא מובילנא להו במתא אחריתא, אבל כאן בשפאי עידית דאצל הנהר וסוף השדה דעומד למרעה בהמות כאן, ולהאכיל לבהמות אחרים כדרך שבהמתו אכלה שפיר לא חשיב כמזיק רק כחוב דעלמא ודינו מן התורה בזיבורית, וז"ב. [וראיתי אח"כ במהר"ם שי"ף מש"כ בזה יעו"ש]: אולם דא מסתפקא טובא בהנך מילי דאמרו דאינה משלמת רק מה שנהנית כמו ברה"ר, כיון דעל ההיזק פטרתו תורה מפני שיש לה רשות להלך, א"כ לא הוי דין היזק עליו רק דין חוב בלבד ומשלם מזיבורית, כיון דהתורה מעטה זה מדין נזק, וכיוצא בזה פרשתי במקום אחר לשיטת רבינו דמזיק הקדש חייב בתשלומין בקרן וכדמשמע פשטא דשמועתא דשמואל בפרק השואל (דף צט:) דרק מחומש אתמעט מזיק בהקדש, ולכן פסק דפושע חייב בשומר נכסי הקדש מטעם דהוי כמזיק יעוין בהלכות שכירות פ"ב. והא דהביאו רבוותא מהא דאמר בירושלמי ריש הניזקין ק"ו להקדש [דמשלמין במיטב] אם להכשר נזיקין [פירוש נזקי ממון] הדא כו' שור רעהו ולא שור הקדש כו' אם לנזקי גופו הדא הוא דתני ר' חייא נזיקין להדיוט ואין נזיקין לגבוה, פירוש שלגבוה אין דין נזיקין, רק הוי כחוב דעלמא שבכח האדם להתחייב להקדש כן הוא חייב על ידי פעולת הזיקו שאם מזיק ופשע [דבאונס גמור פטור אדם המזיק כמו שביארו תוספות ריש פרק המניח ובכ"מ] חייב בתשלומין אבל לא מדין היזק, וא"כ הוי כבעל חוב דעלמא ומשלם מן התורה בזיבורית [ועין תוספתא ב"ק פ"ד], הרי אנו רואים היכי דאיתמעטא מדין נזיקין תו לא הוי דינו בעידית ורק כבעל חוב דעלמא, א"כ ה"נ כאן דכתיב בשדה אחר לא ברה"ר איתמעט נמי מדין נזיקין והא שמשלם מה שממונו נהנה הוא מדין חוב ומשלם בזיבורית או בבינונית לא במיטב, וכן כי הזיק הקדש בשן ורגל שבהמתו אכלה פירות שדה הקדש, יתכן אף דאימעיט משור רעהו וילפינן לשן ורגל בכל זה משלם מה שנהנית, והא דאמר בירושלמי כרמו פרט להקדש מה אנן קיימין כו' אם בשהקדיש [להשדה] ואחר כך הזיק [שבהמתו אכלה פירותיה] הדא הוא דתנינן שור רעהו ולא שור של הקדש, פירוש ופטור על תשלומי נזקו, ואם משום דמשלם מה שנהנית כיון דאיתמעט מדין נזיקין רק חייב בתשלומי הנאת בהמתו [שאפילו אם ההנה פלוני בידיו היינו הבעל פירות האכיל לבהמת חבירו, ג"כ משלם מה שנהנה, עיין בתוספות פרק הגוזל קמא (דף קא) ד"ה או דילמא אין שבח סממנים ע"ג צמר, ובש"ך סימן שצ"א ס"ק ב' בזה] אין זה מדין היזק רק כחוב דעלמא ואינו צריך לשלם ממיטב ולא צריך כרמו למטע. ולפי מה דמסיק אביי לר' ישמעאל דמיטב שדהו דניזק פירוש כמו דסליק לקמיה ונידון כמשויר, וזה לא שייך במקום דמשלם מה שנהנית וא"כ לא נאמר שם מיטב ישלם וצ"ע: ולכאורה נראה דתליא בהך מילתא דאמוראי דפרק כיצד, דשקיל וטרי טובא אם זה נהנה וזה לא חסר פטור או חייב, ופשיט רמי בר חמא ממשנתנו אם נהנית משלמת מה שנהנית, ופרשו הקדמונים בשיטה, דכמו ברה"ר פטור מדין נזיקין לגמרי רק משום ההנאה חייב, א"כ הלא מוכח דנהנה וזה לא חסר חייב, דעל החסרון הלא לא חייבתו תורה, ומשני רבא דהאי זה נהנה וזה חסר, ופירוש דאימת פטרתו תורה על החסרון במקום דליכא הנאה, הא במקום דאיכא הנאה לא פטרתו תורה על החסרון [ומה שיש לדבר בסוגיא יבואר במק"א] ותו מצטרפת החסרון עם ההנאה וכיון שכן תו מסתברא דלרמי בר חמא דאין החיוב רק על ההנאה לחוד, ודאי דדינו כדין בעל חוב דעלמא, אבל למאי דמסיק דהחיוב משום החסרון אפשר דמשלם כדין מזיק ממיטב. וגם זה אינו מוכרח דכיון דחזינא דפסקו רוב הפוסקים דהמאכיל פירותיו לבהמת חבירו משלם פלוני כדין יורד שלא ברשות אף דבדעת בעל הפירות ורצונו הוא א"כ האוכלת ברה"ר במקום שדרכה להלוך יתכן דהוי ע"ז הדרך ומשלם מה שנהנית אבל לא ממיטב דאין זה בכלל תשלומי נזק, והדבר צריך קצת הכרע. ומ"מ א"ש לפ"ז הא דלא תני במשנתנו דמכניס פירותיו לחצר כו' שלא ברשות דמשלם מה שנהנית דאינו משלם ממיטב: וזכר לדבר, מהא דמצינו בפרק האומנין (דף עז) דרב אחא ב"א אמר אפילו תימא מעידית דנכסיו סתם מאן דזבין ארעא באלפא זוזי מוזיל ומזבן והוי כמזיק ותנן הניזקין שמין להן בעידית. ופירשו בתוספות דלא הוי ממש כמזיק שהרי אין משלם מה שהזיקו שאינו משלם אלא כפי המעות שקבל, אלא קצת דמוהו למזיק במה שנוטל מן העידית. ומסתברא דמסתמא בדין נזיקין הנך נמי דאין משלמין רק דמי מה שנהנו משלמי כן ממיטב, לכן דמוהו חכמים שאע"פ שמשלם מעות שקיבל והוי כמו שנהנית בבהמה ג"כ משלם ממיטב, אבל אם לא מצאנו תשלומי מיטב רק במקום שמשלם מה שניזק, הא כשמשלם מה שנהנית לא משתלם ממיטב, אין סברא דחכמים יעשוהו כמזיק למיטב כיון שאינו משלם מה שניזק, ובכ"ז לא מכרע ועדיין צ"ע: ואח"ז רב מצאתי בשו"ת הרשב"א חלק ד' סימן יג בזה והעלה דמשלם כבע"ח יעו"ש וראייתו אינה מכרעת יעו"ש:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות נזקי ממון א׳, מתוך הלכות נזקי ממון שבספר נזיקין. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל
כל הפרקים · הלכות נזקי ממוןכל הרמב״ם