א׳
הואיל ואינן מתטמאין. א"א כבר כתבתי עליהן בהלכות טומאת אוכלין פרק ט"ו מה שנראה לי בדברים הללו: והוא שיטול מהם בכלי. א"א ואם אינן שאובין אף על פי שאין בהם ארבעים סאה מטבילין בהם במחובר ואיתא להא מילתא בחולין:
רמב״ם - הלכות מקואות · פרק ט׳
ספר טהרה · 18 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.
הלכות מקואות · פרק ט׳
הלכה א׳
שֵׁשׁ מַעֲלוֹת בְּמִקְוָאוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ. הָרִאשׁוֹן מֵי גְּבָאִים. וּמֵי בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִמַּיִם הַמְכֻנָּסִין בַּקַּרְקַע אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שְׁאוּבִין וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעִים סְאָה הוֹאִיל וְאֵינָן מִתְטַמְּאִין אֶלָּא לְרָצוֹן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת טְהוֹרִין וּכְשֵׁרִין לַעֲשׂוֹת מֵהֶן עִסָּה הַטְּבוּלָה לְחַלָּה וְלִטּל מֵהֶן לַיָּדַיִם וְהוּא שֶׁיִּטּל מֵהֶן בִּכְלִי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
הלכה ב׳
לְמַעְלָה מֵהֶן מֵי תַּמְצִית שֶׁלֹּא פָּסְקוּ אֶלָּא עֲדַיִן הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין וְהֶהָרִים בּוֹצְצִין וְהֵן נִמְשָׁכִין וְנִקְוִין וְאֵינָן שְׁאוּבִין אֲבָל אֵין בָּהֶן אַרְבָּעִים סְאָה הֲרֵי הֵן כְּשֵׁרִין לִתְרוּמָה וְלִטּל מֵהֶן לַיָּדַיִם וּמַטְבִּיל בָּהֶן אֶת הַמַּיִם שֶׁנִּטְמְאוּ. פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים וְלֹא פָּסְקוּ הֶהָרִים מִלְּהַזְחִיל עֲדַיִן הֵן מֵי תַּמְצִית. פָּסְקוּ הֶהָרִים וְאֵינָן בּוֹצְצִין הֲרֵי אֵלּוּ כְּמֵי גְּבָאִין:
הלכה ג׳
הַחוֹפֵר בְּצַד הַיָּם וּבְצַד הַנָּהָר וּבִמְקוֹם הַבֵּצִין הֲרֵי הֵן כְּמֵי תַּמְצִית שֶׁלֹּא פָּסְקוּ:
הלכה ד׳
הַחוֹפֵר בְּצַד הַמַּעְיָן כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ בָּאִין מֵחֲמַת הַמַּעְיָן אַף עַל פִּי שֶׁפּוֹסְקִין וְחוֹזְרִין וּמוֹשְׁכִין הֲרֵי הֵן כְּמֵי מַעְיָן. פָּסְקוּ מִלִּהְיוֹת מוֹשְׁכִין הֲרֵי הֵן כְּמֵי גְּבָאִין:
הלכה ה׳
לְמַעְלָה מֵהֶן מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם שֶׁאֵינָם שְׁאוּבִין שֶׁבּוֹ טוֹבֵל כָּל אָדָם טָמֵא חוּץ מִן הַזָּב הַזָּכָר וּבוֹ מַטְבִּילִין אֶת כָּל הַכֵּלִים הַטְּמֵאִים וְאֶת הַיָּדָיִם שֶׁמַּטְבִּילִין לְקֹדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
הלכה ו׳
לְמַעְלָה מִזֶּה הַמַּעְיָן שֶׁמֵּימָיו מוּעָטִין וְהִרְבּוּ עָלָיו מַיִם שְׁאוּבִין שָׁוֶה לְמִקְוֶה שֶׁאֵין מְטַהֲרִין בְּמַיִם הַנִּמְשָׁכִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא בְּמַיִם הַנִּקְוִין וְעוֹמְדִין בְּאֶשְבּוֹרֶן וְשָׁוֶה לַמַּעְיָן שֶׁהוּא מְטַהֵר בְּכָל שֶׁהוּא שֶׁהַמַּעְיָן אֵין לְמֵימָיו שִׁעוּר אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהֵן מְטַהֲרִין:
הלכה ז׳
לְמַעְלָה מִזֶּה הַמַּעְיָן שֶׁלֹּא נִתְעָרֵב בּוֹ מַיִם שְׁאוּבִין אֲבָל מֵימָיו מֻכִּים כְּגוֹן שֶׁהָיוּ מֵימָיו מָרִים אוֹ מְלוּחִים שֶׁהֲרֵי הוּא מְטַהֵר בְּזוֹחֲלִים וְהֵן הַמַּיִם הַנִּגְרָרִים וְנִמְשָׁכִין מִן הַמַּעְיָן:
הלכה ח׳
לְמַעְלָה מִזֶּה הַמַּעְיָן שֶׁמֵּימָיו מַיִם חַיִּים שֶׁבָּהֶן בִּלְבַד טוֹבְלִים בּוֹ הַזָּבִים הַזְּכָרִים וְלוֹקְחִין מֵהֶן לְטָהֳרַת הַמְצֹרָע וּלְקַדֵּשׁ מֵי חַטָּאת. מַה בֵּין מַעְיָן לְמִקְוֶה הַמִּקְוֶה אֵינוֹ מְטַהֵר אֶלָּא בְּאַרְבָּעִים סְאָה וְהַמַּעְיָן מְטַהֵר בְּכָל שֶׁהוּא. הַמִּקְוֶה אֵינוֹ מְטַהֵר אֶלָּא בְּאֶשְבּוֹרֶן וְהַמַּיִם הַנִּזְחָלִים מִמֶּנּוּ אֵינָן מְטַהֲרִין וְהַמַּעְיָן מְטַהֵר בְּזוֹחֲלִים. הַמִּקְוֶה לֹא תַּעֲלֶה בּוֹ טְבִילָה לְזָבִים וְהַמַּעְיָן אִם הָיוּ מֵימָיו מַיִם חַיִּים הַזָּב טוֹבֵל בָּהֶן:
הלכה ט׳
מַעְיָן שֶׁמֵּימָיו יוֹצְאִין וְנִמְשָׁכִין לְתוֹךְ הַשֹּׁקֶת וְאַחַר כָּךְ יוֹצְאִין מִן הַשֹּׁקֶת וְנִזְחָלִין הֲרֵי כָּל הַמַּיִם שֶׁבַּשֹּׁקֶת וְשֶׁחוּץ לוֹ פְּסוּלִין. הָיוּ מִקְצָתָן נִמְשָׁכִין עַל שְׂפַת הַשֹּׁקֶת אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁחוּץ לַשֹּׁקֶת כְּשֵׁרִים שֶׁהַמַּעְיָן מְטַהֵר בְּכָל שֶׁהוּא. הָיוּ מֵימָיו נִמְשָׁכִין לְתוֹךְ בְּרֵכָה שֶׁהִיא מַיִם וְנִקְוִין שָׁם הֲרֵי אוֹתָהּ הַבְּרֵכָה כְּמִקְוֶה. הָיָה יוֹצֵא חוּץ לַבְּרֵכָה הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְזָבִים וְלִמְצֹרָעִים וּלְקַדֵּשׁ מֵי חַטָּאת עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁיָּצְאוּ כָּל מֵי הַמִּקְוֶה שֶׁהָיוּ בְּתוֹךְ הַבְּרֵכָה:
הלכה י׳
מַעְיָן שֶׁמֵּימָיו נִמְשָׁכִין עַל גַּבֵּי כֵּלִים שֶׁאֵין לָהֶן בֵּית קִבּוּל כְּגוֹן שֻׁלְחָן וְסַפְסָל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי זֶה כְּמִקְוֶה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַטְבִּיל עַל גַּבֵּי הַכֵּלִים:
הלכה י״א
מַעְיָן שֶׁהָיוּ אַמּוֹת קְטַנּוֹת נִמְשָׁכוֹת מִמֶּנּוּ וְרִבָּה עָלָיו מַיִם שְׁאוּבִין לְתוֹךְ הַמַּעְיָן עַד שֶׁגָּבְרוּ הַמַּיִם שֶׁבָּאַמּוֹת וְשָׁטְפוּ הֲרֵי הֵן כְּמַעְיָן לְכָל דָּבָר. הָיוּ מֵימֵי הַמַּעְיָן עוֹמְדִים וְאֵינָן נִמְשָׁכִין וְרִבָּה עָלָיו מַיִם עַד שֶׁמָּשְׁכוּ מִמֶּנּוּ אַמּוֹת הַמַּיִם הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁמְּשׁוּכִין שָׁוִין לַמִּקְוֶה לְטַהֵר בָּאֶשְבּוֹרֶן בִּלְבַד וְשָׁוִין לַמַּעְיָן לְטַהֵר בְּכָל שֶׁהוּא:
הלכה י״ב
כָּל הַיַּמִים מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין וּפְסוּלִין לְזָבִים וְלִמְצֹרָעִים וּלְקַדֵּשׁ בָּהֶן מֵי חַטָּאת:
הלכה י״ג
הַמַּיִם הַזּוֹחֲלִין מִן הַמַּעְיָן הֲרֵי הֵם כְּמַעְיָן לְכָל דָּבָר. וְהַמְנַטְּפִין מִן הַמַּעְיָן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן טוֹרְדִין הֲרֵי הֵם כְּמִקְוֶה וְאֵין מְטַהֲרִין אֶלָּא בְּאַרְבָּעִים סְאָה עוֹמְדִין. וּפְסוּלִין לְזָבִים וְלִמְצֹרָעִים וּלְקַדֵּשׁ בָּהֶן מֵי חַטָּאת. הָיוּ הַזּוֹחֲלִין מִן הַמַּעְיָן מִתְעָרְבִין עִם הַנּוֹטְפִין [מִמֶּנּוּ אִם רַבּוּ הַזּוֹחֲלִין עַל הַנּוֹטְפִין] הֲרֵי הַכּל כְּמַעְיָן לְכָל דָּבָר. וְאִם רַבּוּ הַנּוֹטְפִים עַל הַזּוֹחֲלִין וְכֵן אִם רַבּוּ מֵי גְּשָׁמִים עַל מֵי הַנָּהָר אֵינָן מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין אֶלָּא בְּאֶשְבּוֹרֶן. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַקִּיף מַפָּץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּאוֹתוֹ הַנָּהָר הַמְעֹרָב עַד שֶׁיִּקָּווּ הַמַּיִם וְיִטְבּל בָּהֶן:
הלכה י״ד
נוֹטְפִין שֶׁעֲשָׂאָן זוֹחֲלִין כְּגוֹן שֶׁסָּמַךְ לְמִקְוֶה הַמְנַטֵּף טַבְלָא שֶׁל חֶרֶס חֲלָקָה וַהֲרֵי הַמַּיִם נִזְחָלִין וְיוֹרְדִין עָלֶיהָ הֲרֵי הֵן כְּשֵׁרִין. וְכָל דָּבָר שֶׁמְּקַבֵּל טֻמְאָה וַאֲפִלּוּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֵין מַזְחִילִין בּוֹ:
הלכה ט״ו
זוֹחֲלִין שֶׁקִּלְּחָן בַּעֲלֵי אֱגוֹז כְּשֵׁרִים כְּשֶׁהָיוּ שֶׁאֵין עֲלֵי הָאֱגוֹז הַלַּח שֶׁהוּא צוֹבֵעַ חָשׁוּב כְּכֵלִים:
הלכה ט״ז
מֵי גְּשָׁמִים הַבָּאִין מִן הַמִּדְרוֹן וְהִנָּם נִזְחָלִין וְיוֹרְדִין אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ מִתְּחִלָּתָן וְעַד סוֹפָן אַרְבָּעִים סְאָה אֵין מַטְבִּילִין בָּהֶן כְּשֶׁהֵן נִזְחָלִין עַד שֶׁיִּקָּווּ וְיָנוּחוּ בְּאֶשְבּוֹרֶן אַרְבָּעִים סְאָה. הֲרֵי שֶׁהִקִּיף כֵּלִים וְעָשָׂה מֵהֶן מְחִצּוֹת עַד שֶּׁנִּתְקַבֵּץ בֵּינֵיהֶן אַרְבָּעִים סְאָה מִמַּיִם הַנִּזְחָלִין מִן הַגְּשָׁמִים הֲרֵי זֶה טוֹבֵל בָּהֶן. וְכֵלִים שֶׁעָשָׂה מֵהֶן הַגָּדֵר לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה:
הלכה י״ז
גַּל שֶׁנִּתְלַשׁ מִן הַיָּם וְנָפַל עַל הָאָדָם אוֹ עַל הַכֵּלִים אִם יֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין לְחֻלִּין שֶׁאֵין הַטּוֹבֵל לְחֻלִּין צָרִיךְ כַּוָּנָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁאָר אָבוֹת הַטֻּמְאוֹת. וְאִם נִתְכַּוֵּן וְהָיָה יוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה עַד שֶׁיִּפּל עָלָיו הַגַּל עָלְתָה לוֹ טְבִילָה לְדָבָר שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹ:
הלכה י״ח
אֵין מַטְבִּילִין בְּגַל כְּשֶׁהוּא בָּאֲוִיר קֹדֶם שֶׁיִּפּל עַל הָאָרֶץ וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה. לְפִי שֶׁאֵין מַטְבִּילִין בְּזוֹחֲלִים קַל וָחֹמֶר בָּאֲוִיר. הָיוּ שְׁנֵי רָאשֵׁי הַגַּל נוֹגְעִין בָּאָרֶץ מַטְבִּילִין בּוֹ וְאֵין מַטְבִּילִין בַּכִּפָּה שֶׁלּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֲוִיר:
השגות הראב"ד · הלכות מקואות פרק ט׳
י״א
מעיין שהיו אמות קטנות. א"א זהו שמושך כנדל: הרי הן כמעיין לכל דבר. א"א תוספתא ואינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שהיה יכול להלך בתחילתו:
נחלת הכלל · ToratEmet
קרית ספר · הלכות מקואות פרק ט׳
א׳
המקוה אינו מטהר אלא במ' סאה כדאמרינן לעיל ואינו מטהר אלא באשבורן דכתיב מקוה מים היינו מקום עמוק שנקוין בו המים ולא הזוחלין דהוו כמעין ונוטפין הוו כמקוה כדתנן פרק קמא דמקואות ואם עשאן זוחלין בסמיכה אי זה דבר הוו כמעין וטובל בו זב וכל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו כדתנן התם לרבי יוסי דפליגי אר' יהודה ומפרש טעמא בפרק ב' דזבחים משום דכתיב אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור הוייתן על ידי טהרה תהא כלומר הוייתן המטהרים על ידי טהרה תהא. ואין מטבילין כשהוא באויר קודם שיפול לארץ לפי שאין מטבילין בזוחלין כ"ש באויר כדאמרינן:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
אור שמח · הלכות מקואות פרק ט׳
י״ב
כל הימים מטהרים בזוחלים ופסולין לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת. משנה פ"ח דפרה ר"י אומר כו' מטהרין בזוחלין כו', ונראה דקרא כתיב מעין ובור מקוה מים, והנה פסולייהו למי חטאת ולזבים הוא משום דמיקרו מקוה מים, אבל מה שמטהר מקוה באשבורן הוא משום בור דבור באשבורן, וימים נהי דמקוה מים איקרו בור לא מיקרי ולכן מטהרין בזוחלין, ור' יוסי לא אמר דינא דמטהרין בכ"ש כמעין, משום דכבר פרשו הפוסקים דהא דאין מקוה מטהר בזוחלין היינו משום דבעי שיעור וקטפרס לא הוי חיבור, אבל מעין דמטהר בכ"ש לכן מועיל בזוחלין אע"ג דהוי קטפרס, יעוין ביאורי הגר"א סימן ר"א אות צ"ב לכן חדא מלתא הוי, ויעוין פירוש המשנה לרבינו דהזכיר דמטהרין בכ"ש ועין ש"ך ס"ק קכ"ג ודוק:
י״ג
ואם רבו [הנוטפים] על הזוחלים כו'. הדיוקים סותרים לענין מחצה ע"מ והכסף משנה הביא דברי הראב"ד בזה. והכרעתו אינו מוכרח דנקט שרבו עליו מים שאובים משום דאשמועינן דאפילו השאובין מרובין על המעין ג"כ מטהר בכ"ש. אולם בבעל הנפש להראב"ד שלפנינו איתא וכלישנא קמא מסתברא ממתניתין דמקואות ומשמעתא דפרק הערל כדבעינן לומר קמן, הרי הכריע דמחצה על מחצה אינו מטהר. אולם צ"ע דבנוטפין סגי אם לא בטלי הזוחלין לגבי הנוטפין ושוב מטהרין בזוחלין ומאי איכפת לן בנוטפין אם יש כאן כיון שאינן נצרכין להכשר הטבילה, [ולדברי הר"ן דמצטרפים לכסות כל גופו א"ש דצריך הנוטפין לכסות גופו ובמחצה על מחצה לא מהני ובזה א"ש הדיוקים שדייק הראב"ד דר' צדוק דמיירי בכה"ג דוקא ריבויא בעי ודוק] וכן צריך לבאר דברי תוספות ביבמות דכתבו דאע"ג דמי פירות מיפסלי מן התורה מדפסיק ותני אף למחטין וצינורות עד רובן דמדאורייתא לא בעי מ' סאה, ונהי דכשמי פירות המה רוב מתבטלים המים במי פירות ופסולים מדאורייתא אף למחטין מ"מ במחצה על מחצה מדאורייתא כשר למחטין ומדרבנן בעי רבויא. וצ"ל דהא דשקיל וטרי אי בדרבנן בעי רבויא היינו שלא יאסור תרומה דרבנן את החולין ולבטל ההיתר לאיסור, וכאן במקוה סגי מחצה על מחצה היינו שלא יבטלו לא המי פירות להכשירן ולא הכשירן למי פירות וא"כ מה"ת סגי רביעית למחטין וצינורת וכיון שלא בטלו זה לזה שוב הוי כאן עשרים סאה כשירין, רק דרבנן בטלו רביעית דמקוה והצריכו מ' סאין ובעי שיבטל תו הכשירן למי פירות כמו היתר המבטל לאיסור שיתבטל המי פירות והוי כמים בעלמא, וע"ז פריך והא אמרת דבמחצה על מחצה בדרבנן מבטל את האיסור ואתה אוכל את האיסור כן הכא בטלי המי פירות וע"ז דחי שאני כו' שאני אומר ופשוט, לולא שראיתי למפרש ספר האשכול בסימן נ"ח אות י"ג שנתקשה למה בשאובין בעינן רוב כשרים ובזוחלין די במחצה, ולא דק, דכאן סגי דלא ליבטלו אחד לגבי חבריה וכאן בעינן דניבטלו הנך שאובים בתוך המי גשמים. ודברי בעל הנפש צ"ע דמאי ראיה משאובין דמצטרפי דבעינן רובא לנוטפין וזוחלין דלא בעי צירוף ועיין בש"ך ס"ק י', והא דמסיק ביבמות דבדרבנן בעי רבויא רק במקום שאני אומר דאיכא למיתלי, כן משמע בפרק הלוקח בהמה (דף כ"ג) ולמה לי מחצה אפילו בציר ממחצה והני מהו נמי הוי פלגא ופלגא ולא בטיל כו' איב"א טומאת עם הארץ דרבנן וטומאת משקין דרבנן כו' בפלגא ופלגא לא גזרו רבנן, הרי רק משום תרי דרבנן ואין להאריך יותר כי לפירוש הרז"ה אין ראיה דאף במי שאובים ג"כ קרוב לשאני אומר. ועיין פרק כסוי הדם אם אמרו ספק טומאה לטהר כו' ובריש ביצה ודוק בכ"ז:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על הפרק הזה
רמב״ם הלכות מקואות ט׳, מתוך הלכות מקואות שבספר טהרה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל