רמב״ם - הלכות מקואות · פרק ז׳

ספר טהרה · 12 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות מקואות · פרק ז׳
הלכה א׳
אֵין הַמִּקְוֶה נִפְסָל לֹא בְּשִׁנּוּי הַטַּעַם וְלֹא בְּשִׁנּוּי הָרֵיחַ אֶלָּא בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה בִּלְבַד. וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשִׂין בּוֹ מִקְוֶה לְכַתְּחִלָּה פּוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה. כֵּיצַד. הַיַּיִן אוֹ הֶחָלָב וְהַדָּם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִמֵּי כָּל הַפֵּרוֹת אֵינָן פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה בִּשְׁלֹשָׁה לוֹגִין שֶׁלֹּא אָמְרוּ אֶלָּא מַיִם שְׁאוּבִין. וּפוֹסְלִין בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה אֲפִלּוּ מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵאָה סְאָה וְנָפַל לוֹ לוֹג יַיִן אוֹ מֵי פֵּרוֹת וְשִׁנָּה אֶת מַרְאָיו פָּסוּל. וְכֵן מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֶשְׂרִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִים אוֹ פָּחוֹת מִזֶּה וְנָפַל לְתוֹכוֹ סְאָה יַיִן אוֹ מֵי פֵּרוֹת וְלֹא שִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים כְּשֶׁהָיוּ. וְאֵין הַסְּאָה שֶׁנָּפְלָה עוֹלָה לְמִדַּת הַמִּקְוֶה. וְאִם נוֹסַף עַל הָעֶשְׂרִים עֶשְׂרִים אֲחֵרִים מַיִם כְּשֵׁרִים הֲרֵי זֶה מִקְוֶה כָּשֵׁר:
הלכה ב׳
יֵשׁ מַעֲלִין אֶת הַמִּקְוֶה וְלֹא פּוֹסְלִין פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין לֹא מַעֲלִין וְלֹא פּוֹסְלִין:
הלכה ג׳
וְאֵלּוּ מַעֲלִין וְלֹא פּוֹסְלִין. הַשֶּׁלֶג. וְהַבָּרָד. וְהַכְּפוֹר. וְהַגְּלִיד. וְהַמֶּלַח. וְטִיט הַנֵּרוֹק. כֵּיצַד. מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר אַחַת וְנָפַל לְתוֹכוֹ סְאָה מֵאֶחָד מֵאֵלּוּ הֲרֵי זֶה עוֹלֶה לְמִדָּתוֹ וַהֲרֵי הַמִּקְוֶה כָּשֵׁר וְשָׁלֵם. נִמְצְאוּ מַעֲלִין וְלֹא פּוֹסְלִין. אֲפִלּוּ הֵבִיא אַרְבָּעִים סְאָה שֶׁלֶג בַּתְּחִלָּה וְהִנִּיחָן בַּעֵקָּה וְרִסְּקוֹ שָׁם הֲרֵי זֶה מִקְוֶה שָׁלֵם וְכָשֵׁר:
הלכה ד׳
וְאֵלּוּ פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין. מַיִם שְׁאוּבִין בֵּין טְהוֹרִין בֵּין טְמֵאִים. וּמֵי כְּבָשִׁים. וּמֵי שְׁלָקוֹת. וְהַתֶּמֶד עַד שֶׁלֹּא הֶחְמִיץ. וְהַשֵּׁכָר. כֵּיצַד. מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר מִשְׁקַל דִּינָר וְנָפַל מֵאֶחָד מֵאֵלּוּ מִשְׁקַל דִּינָר לְתוֹכָן אֵינוֹ עוֹלֶה לְמִדַּת הַמִּקְוֶה וְלֹא הִשְׁלִימוֹ. וְאִם נָפַל מֵאֶחָד מֵהֶן שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מֵהֶן פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה:
הלכה ה׳
וְאֵלּוּ לֹא פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין. שְׁאָר הַמַּשְׁקִין. וּמֵי פֵּרוֹת. וְהַצִּיר. וְהַמֻּרְיָס. וְהַתֶּמֶד מִשֶּׁהֶחְמִיץ. כֵּיצַד. מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר אֶחָד וְנָפַל מֵאֶחָד מֵאֵלּוּ סְאָה לְתוֹכָן לֹא הֶעֱלָהוּ וַהֲרֵי הַמַּיִם כְּשֵׁרִים כְּשֶׁהָיוּ שֶׁאֵין אֵלּוּ פּוֹסְלִין אֶלָּא בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
הלכה ו׳
וּפְעָמִים שֶׁאֵלּוּ מַעֲלִין אֶת הַמִּקְוֶה. כֵּיצַד. מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְנָפַל לְתוֹכוֹ סְאָה מֵאֶחָד מֵאֵלּוּ וְחָזַר וְלָקַח סְאָה מִמֶּנָּה הֲרֵי הָאַרְבָּעִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מִקְוֶה כָּשֵׁר:
הלכה ז׳
מִקְוֶה שֶׁהֵדִיחַ בּוֹ סַלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו כָּשֵׁר:
הלכה ח׳
מֵי הַצֶּבַע פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה בִּשְׁלֹשָׁה לוֹגִין. וְאֵין פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בְּשִׁנּוּי מַרְאָיו:
הלכה ט׳
מִקְוֶה שֶׁנָּפַל יַיִן אוֹ מֹהַל אוֹ שְׁאָר מֵי פֵּרוֹת וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו וְנִפְסַל כֵּיצַד תַּקָּנָתוֹ. יַמְתִּין עַד שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים וְיַחְזְרוּ מַרְאָיו לְמַרְאֵה מַיִם. וְאִם הָיָה בַּמִּקְוֶה אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִים מְמַלֵּא וְשׁוֹאֵב לְתוֹכָן עַד שֶׁיַּחְזְרוּ מַרְאָיו לְמַרְאֵה מַיִם. נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן אוֹ מֹהַל וְכַיּוֹצֵא בָּהּ וְנִשְׁתַּנָּה מַרְאֵה מִקְצָתוֹ. אִם אֵין בָּהּ מַרְאֵה מַיִם שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה כְּדֵי אַרְבָּעִים סְאָה הֲרֵי זֶה לֹא יִטְבּל בּוֹ. וְהַטּוֹבֵל בְּמָקוֹם שֶׁנִּשְׁתַּנָּה לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה. אֲפִלּוּ חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁנִּשְׁבְּרָה בַּיָּם הַגָּדוֹל וּמַרְאֵה אוֹתוֹ מָקוֹם כְּמַרְאֶה שֶׁל יַיִן הַטּוֹבֵל בְּאוֹתוֹ מָקוֹם לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה:
הלכה י׳
שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן אֲפִלּוּ מִשְׁקַל דִּינָר יַיִן וְשִׁנָּה מַרְאֵיהֶן וַהֲרֵי מַרְאֵה הַכּל מַרְאֵה יַיִן וְנָפְלוּ לַמִּקְוֶה לֹא פְּסָלוּהוּ אֶלָּא אִם שִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו:
הלכה י״א
שְׁלֹשָׁה לוֹגִין חָסֵר דִּינָר מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן דִּינַר חָלָב אוֹ מֵי פֵּרוֹת וַהֲרֵי מַרְאֵה הַכּל מַיִם וְנָפְלוּ לַמִּקְוֶה לֹא פְּסָלוּהוּ עַד שֶׁיִּפְּלוּ שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁאֵין בָּהֶן תַּעֲרֹבֶת מַשְׁקֶה אַחֵר וְלֹא מֵי פֵּרוֹת:
הלכה י״ב
מִקְוֶה שֶׁנִּשְׁתַּנָּה מַרְאֵה מֵימָיו מֵחֲמַת עַצְמוֹ וְלֹא נָפַל לוֹ דָּבָר הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. לֹא אָמְרוּ אֶלָּא שֶׁנִּשְׁתַּנָּה מֵחֲמַת מַשְׁקֶה אַחֵר:

השגות הראב"ד · הלכות מקואות פרק ז׳

ט׳
לא עלתה לו טבילה. א"א בתוספתא הטובל בין במקום היין בין במקום המים כאילו לא טבל ובשאין בו מראה מים מ' סאה קאמר אבל אם יש בו מ' סאה מראה מים טובל במקום המים:
י״ב
מחמת משקה אחר. א"א מצאתי בתוספתא מקוה שאין בו מים מ' סאה ונפל לתוכו יין ונשתנו מראיו אינו נפסל בשלשה לוגין ולא עוד אלא אפילו חזרו מראיו לכמות שהיו כשר פי' כיון שחזר למראה יין הרי הוא כאילו כולו יין ושוב אינו נפסל בשלשה לוגין מים נפקא מינה שאם חזרו למראה מים כשר ולא עוד אלא שהיין עולה לו למ' סאה מתוך שהמים שחזרו יין מטהר אף היין שנפל בהם מיטהר עמהם שזה מושך את זה וזה מושך את זה כך נ"ל ולפי שהיתה לי בחידוש כתבתיה ופירשתיה:
נחלת הכלל · ToratEmet

קרית ספר · הלכות מקואות פרק ז׳

א׳
מקוה של שאר משקין פסול כדכתיב מקוה מים ודרשינן בתורת כהנים ולא מקוה שאר משקין ובפ' כיסוי הדם אמרינן גבי דם קדשים דכתיב מקוה מים מידי אחרינא לא ואף על גב דכתיב על הארץ תשפכנו כמים דאיקרו מים תלתא מיעוטי כתיבי וכדאיתא התם ובתורת כהנים אמרי' מים שאין להם שם לווי יצאו מי תותים שיש להם שם וכו' ופיסול מקוה בשינוי מראה נראה דהוי דאוריתא דאף על גב דבמים איכא רובא לא בטיל דם ברובא כיון דמראית הכל דם וכדאמר' לגבי דם זריקה פרק שני דהלכות פסולי המוקדשין:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

אור שמח · הלכות מקואות פרק ז׳

נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות מקואות ז׳, מתוך הלכות מקואות שבספר טהרה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל