עבודת המלך על הלכות דעות פרק ז׳ ארוך במיוחד (8 קטעים, 23,059 תווים), ולכן הוא מוצג בעמוד נפרד כדי שהעמוד הזה יישאר קריא. לקריאת עבודת המלך על הלכות דעות פרק ז׳ במלואו
רמב״ם - הלכות דעות · פרק ז׳
ספר המדע · 8 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.
הלכות דעות · פרק ז׳
הלכה א׳
הַמְרַגֵּל בַּחֲבֵרוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט טז) "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ". וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹקִין עַל דָּבָר זֶה עָוֹן גָּדוֹל הוּא וְגוֹרֵם לַהֲרֹג נְפָשׁוֹת רַבּוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. לְכָךְ נִסְמָךְ לוֹ (ויקרא יט טז) "וְלֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ". צֵא וּלְמַד מָה אֵרַע לְדוֹאֵג הָאֲדֹמִי:
הלכה ב׳
אֵי זֶהוּ רָכִיל. זֶה שֶׁטּוֹעֵן דְּבָרִים וְהוֹלֵךְ מִזֶּה לָזֶה וְאוֹמֵר כָּךְ אָמַר פְּלוֹנִי כָּךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי עַל פְּלוֹנִי. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֱמֶת הֲרֵי זֶה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. יֵשׁ עָוֹן גָּדוֹל מִזֶּה עַד מְאֹד וְהוּא בִּכְלַל לָאו זֶה וְהוּא לָשׁוֹן הָרַע. וְהוּא הַמְסַפֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמֵר אֱמֶת. אֲבָל הָאוֹמֵר שֶׁקֶר נִקְרָא מוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵרוֹ. אֲבָל בַּעַל לָשׁוֹן הָרַע זֶה שֶׁיּוֹשֵׁב וְאוֹמֵר כָּךְ וְכָךְ עָשָׂה פְּלוֹנִי וְכָךְ וְכָךְ הָיוּ אֲבוֹתָיו וְכָךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי עָלָיו וְאָמַר דְּבָרִים שֶׁל גְּנַאי. עַל זֶה אָמַר הַכָּתוּב (תהילים יב ד) "יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת":
הלכה ג׳
אָמְרוּ חֲכָמִים שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת נִפְרָעִין מִן הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. וְלָשׁוֹן הָרַע כְּנֶגֶד כֻּלָּם. וְעוֹד אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל הַמְסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע כְּאִלּוּ כּוֹפֵר בָּעִקָּר. שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים יב ה) "אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ". וְעוֹד אָמְרוּ חֲכָמִים שְׁלֹשָׁה לָשׁוֹן הָרַע הוֹרֶגֶת. הָאוֹמְרוֹ. וְהַמְקַבְּלוֹ. וְזֶה שֶׁאוֹמֵר עָלָיו. וְהַמְקַבְּלוֹ יוֹתֵר מִן הָאוֹמְרוֹ:
הלכה ד׳
וְיֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע. כֵּיצַד. מִי יֹאמַר לִפְלוֹנִי שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹת שֶׁהוּא עַתָּה. אוֹ שֶׁיֹּאמַר שִׁתְקוּ מִפְּלוֹנִי אֵינִי רוֹצֶה לְהוֹדִיעַ מָה אֵרַע וּמֶה הָיָה. וְכַיּוֹצֵא בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ. וְכָל הַמְסַפֵּר בְּטוֹבַת חֲבֵרוֹ בִּפְנֵי שׂוֹנְאָיו הֲרֵי זֶה אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע שֶׁזֶּה גּוֹרֵם לָהֶם שֶׁיְּסַפְּרוּ בִּגְנוּתוֹ. וְעַל זֶה הָעִנְיָן אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי כז יד) "מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ". שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָּא לִידֵי רָעָתוֹ. וְכֵן הַמְסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע דֶּרֶךְ שְׂחוֹק וְדֶרֶךְ קַלּוּת רֹאשׁ כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשִׂנְאָה. הוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אָמַר בְּחָכְמָתוֹ (משלי כו יח) "כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת" (משלי כו יט) "וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי". וְכֵן הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע דֶּרֶךְ רַמָּאוּת וְהוּא שֶׁיְּסַפֵּר לְתֻמּוֹ כְּאִלּוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁדָּבָר זֶה שֶׁדִּבֵּר לָשׁוֹן הָרַע הוּא אֶלָּא כְּשֶׁמְּמַחִין בּוֹ אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁדָּבָר זֶה לָשׁוֹן הָרַע אוֹ שֶׁאֵלּוּ מַעֲשָׂיו שֶׁל פְּלוֹנִי:
הלכה ה׳
אֶחָד הַמְסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ אוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, וְהַמְסַפֵּר דְּבָרִים שֶׁגּוֹרְמִים אִם נִשְׁמְעוּ אִישׁ מִפִּי אִישׁ לְהַזִּיק חֲבֵרוֹ בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ, וַאֲפִלּוּ לְהָצֵר לוֹ אוֹ לְהַפְחִידוֹ, הֲרֵי זֶה לָשׁוֹן הָרַע. וְאִם נֶאֶמְרוּ דְּבָרִים אֵלּוּ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה כְּבָר נִשְׁמַע הַדָּבָר וְנוֹדַע. וְאִם סִפֵּר הַדָּבָר אֶחָד מִן הַשְּׁלֹשָׁה פַּעַם אַחֶרֶת אֵין בּוֹ מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרַע. וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְהַעֲבִיר הַקּוֹל וּלְגַלּוֹתוֹ יוֹתֵר:
הלכה ו׳
כָּל אֵלּוּ הֵם בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרַע שֶׁאָסוּר לָדוּר בִּשְׁכוּנָתָם וְכָל שֶׁכֵּן לֵישֵׁב עִמָּהֶם וְלִשְׁמֹעַ דִּבְרֵיהֶם. וְלֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין עַל אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרַע לְבַד:
הלכה ז׳
הַנּוֹקֵם מֵחֲבֵרוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תִקֹּם. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה עָלָיו דֵּעָה רָעָה הִיא עַד מְאֹד. אֶלָּא רָאוּי לוֹ לָאָדָם לִהְיוֹת מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו עַל כָּל דִּבְרֵי הָעוֹלָם שֶׁהַכּל אֵצֶל הַמְּבִינִים דִּבְרֵי הֶבֶל וַהֲבַאי וְאֵינָן כְּדַאי לִנְקֹם עֲלֵיהֶם. כֵּיצַד הִיא הַנְּקִימָה. אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻּמְךָ, אָמַר לוֹ אֵינִי מַשְׁאִילְךָ. לְמָחָר צָרִיךְ לִשְׁאֹל מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻּמְךָ, אָמַר לוֹ אֵינִי מַשְׁאִילְךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִי כְּשֶׁשָּׁאַלְתִּי מִמְּךָ, הֲרֵי זֶה נוֹקֵם. אֶלָּא כְּשֶׁיָּבוֹא לוֹ לִשְׁאֹל יִתֵּן בְּלֵב שָׁלֵם וְלֹא יִגְמל לוֹ כַּאֲשֶׁר גְּמָלוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ. וְכֵן אָמַר דָּוִד בְּדֵעוֹתָיו הַטּוֹבוֹת (תהילים ז ה) "אִם גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע וָאֲחַלְּצָה" וְגוֹ':
הלכה ח׳
וְכֵן כָּל הַנּוֹטֵר לְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יח) "וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ". כֵּיצַד הִיא הַנְּטִירָה. רְאוּבֵן שֶׁאָמַר לְשִׁמְעוֹן הַשְׂכֵּר לִי בַּיִת זֶה אוֹ הַשְׁאִילֵנִי שׁוֹר זֶה וְלֹא רָצָה שִׁמְעוֹן. לְיָמִים בָּא שִׁמְעוֹן לִרְאוּבֵן לִשְׁאֹל מִמֶּנּוּ אוֹ לִשְׂכֹּר מִמֶּנּוּ וְאָמַר לוֹ רְאוּבֵן הֵא לְךָ הֲרֵינִי מַשְׁאִילְךָ וְאֵינִי כְּמוֹתְךָ לֹא אֲשַׁלֵּם לְךָ כְּמַעֲשֶׂיךָ. הָעוֹשֶׂה כָּזֶה עוֹבֵר בְּלֹא תִטֹּר. אֶלָּא יִמְחֶה הַדָּבָר מִלִּבּוֹ וְלֹא יִטְּרֶנּוּ. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא נוֹטֵר אֶת הַדָּבָר וְזוֹכְרוֹ שֶׁמָּא יָבוֹא לִנְקֹם. לְפִיכָךְ הִקְפִּידָה תּוֹרָה עַל הַנְּטִירָה עַד שֶׁיִּמְחֶה הֶעָוֹן מִלִּבּוֹ וְלֹא יִזְכְּרֶנּוּ כְּלָל. וְזוֹ הִיא הַדֵּעָה הַנְּכוֹנָה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּתְקַיֵּם בָּהּ יִשּׁוּב הָאָרֶץ וּמַשָּׂאָם וּמַתָּנָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם זֶה עִם זֶה:
עבודת המלך · הלכות דעות פרק ז׳
נחלת הכלל · Friedberg Edition
סדר משנה · הלכות דעות פרק ז׳
סדר משנה על הלכות דעות פרק ז׳ ארוך במיוחד (7 קטעים, 35,348 תווים), ולכן הוא מוצג בעמוד נפרד כדי שהעמוד הזה יישאר קריא. לקריאת סדר משנה על הלכות דעות פרק ז׳ במלואו
נחלת הכלל · Friedberg Edition
דברי ירמיהו · הלכות דעות פרק ז׳
ב׳
איזה רכיל וכו' אבל בעל לשון הרע זה שיושב ואומר כך וכך עשה פלוני כך וכך היו אבותיו וכך וכך שמעתי עליו ואמר דברים של גנאי על זה אמר הכתוב יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות. הנה בכלל בעלי לשון הרע להקטין מעלת אחרים למען להגביה עליהם ובכלל המתכבדים בקלון חבריהם ומתנשאים עליהם ועל זה נאמר מדברת גדולות כי בלשונם הרמת נפשם. ובראב"ד שם. עי' ברדב"ז ח"א בלשונות הרמב"ם סי' א' שכתב לישב משום דרכיל עושה להנאת עצמו משא"כ בעל לה"ר עיי"ש ועי' מס' תענית בבלי ובירושלמי זרעים אומרים לנחש וכו' מה הנאה יש לך וכו' בעל לה"ר וכו' עיי"ש מסכים ע"ז, ועי' במרכבת המשנה שם.
ד׳
ויש דברים שהן אבק לה"ר וכו' וכל המספר בטובת חבירו בפני שונאיו הרי זה אבק לה"ר שזה גורם להם שיספרו בגנותו וע"ז הענין אמר שלמה מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם קללה תחשב לו שמתוך טובתו בא לידי רעתו וכו'. בכ"מ הוציא דברים אלה ממס' ערכין ט"ז וב"ב קס"ד לעולם אל יספר אדם בשבחו של חבירו שמתוך שבחו בא לידי גנותו, ורבינו מפרש בפני שונאיו, ויקשה דבמס' ב"ב שם במעשה דרבי שאמר כמה מיושר כתב זה א"ל לאו אנא כתבתיה יהודה חייט כתביה א"ל כלך מלה"ר וכו' לעולם אל יספר וכו' ושם לא נמצא שהיה בפני שונאו. אמנם נראה בדעת רבינו דהרי מצינו במס' אבות הוא היה מונה שבחן של החכמים וכיו"ב במס' גיטין בפ' האומר ובכמה דוכתי, ובלא"ה היה רב צריך לומר שלא הוא הכותבו שלא יהיה מתכבד במה שאין בו אז ועל כרחך היה שם דבר אשר היה יכול לבוא לידי לה"ר וכן מאמר לעולם אל יספר וכו' ג"כ באופן הזה ונשא רבינו למשל בפני שונאו וכן נראה לפני מרגל שמדרכו לחפש עון על גדולי מעלה כי יסופר בשבחם. ויש לפרש לעולם אל יספר וכו' כי לא לעולם תמיד יעשה כן רק יראה לפני מי מספר ויהיה לעולם אל וכו' הקף חלקי השולל.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
קרית ספר · הלכות דעות פרק ז׳
א׳
אזהרה ח שלא לרגל בחברו שנאמר לא תלך רכיל בעמך איזהו רכיל המגלה לחברו דברים שאמר ממנו אדם בסתר ותניא במסכת סנהדרין מניין לדיין שלא יאמר אני מזכה וחברי מחייבין ומה אעשה וחברי רבו עלי לכך נאמר לא תלך רכיל. ויש עוון גדול מזה והוא נכלל בכללי לאו זה והוא המספר בגנות חברו אע"פ שאומר אמת וזהו לשון הרע וכ"ש אם אומר שקר שהוא מוציא שם רע על חבירו ועיקרי הלכות לשון הרע בפ' יש בערכין ואמרו חז"ל על שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא עבודה זרה ג"ע ש"ד ולשון הרע כנגד כולם וביומא פ"ק א"ר מנסיא מנין לאומר לחברו דבר שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך ואמור ת"ל מאהל מועד לאמר ועוד אמרו חכמים ז"ל שלשון הרע הורג שלשה האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו והמקבלו יותר מן האומרו. ואע"פ שאין לוקין על לאו זה מפני שאין בו מעשה עון גדול הוא וגורם להרוג נפשות רבות מישראל לכך נסמך לו ולא תעמד על דם רעיך צא ולמד מה אירע לדואג. ורוב הלכות אלו הן מדאורייתא נסמכות על זה וקצתן מדרבנן כמו אבק לשון הרע:
ז׳
אזהרה ט שלא לנקום והוא אם יעשה לך אדם מעשה א' שלא תחפש אחריו עד שתגמלהו כמעשהו הרע ובת"כ ובמסכת יומא פ"ק מפרש אמרו לו חברו השאילני קרדומך אמר לו איני משאילך למחר נצרך הוא לשאול ממנו אמר לו השאילני קרדומך או מגלך ואמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני כששאלתי ממך הרי זה נוקם:
ח׳
אזהרה י לא תטור כל הנוטר לאחד מישראל עובר בלא תעשה. כיצד היא הנטירה השאילני קרדומך ולא רצה למחר נצרך הוא לשאול ממנו חפץ והשיב לו הא לך מה ששאלת ממני ואיני כמותך לא אשלם לך כמעשיך הרי זה עובר בלא תטור אלא צריך למחות הדבר מלבו ולא יטרנו ולא יזכרנו כלל. ונראה דמדאורייתא אינו אלא בשאלת חפץ אבל נקימה ונטירה במדות ודברים אלו מדרבנן. וב' לאוין אלו אין לוקין עליהם מפני שאין בהם מעשה ואעפ"כ היא רעה גדולה:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על הפרק הזה
רמב״ם הלכות דעות ז׳, מתוך הלכות דעות שבספר המדע. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל
