רמב״ם - הלכות אבל · פרק ח׳

ספר שופטים · 10 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות אבל · פרק ח׳
הלכה א׳
אָבֵל חַיָּב לִקְרֹעַ עַל מֵתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י ו) "וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ" הָא אַחֵר חַיָּב לִפְרֹם. וְאֵין קְרִיעָה אֶלָּא מְעֻמָּד. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב יג לא) "וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו". וּמֵהֵיכָן קוֹרֵעַ. מִלְּפָנָיו. וְהַקּוֹרֵעַ מֵאַחֲרָיו אוֹ מִן הַצְּדָדִין אוֹ מִלְּמַטָּה לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבַת קְרִיעָה. אֶלָּא כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא פּוֹרֵם מִלְּמַטָּה:
הלכה ב׳
כַּמָּה שִׁעוּר הַקֶּרַע. טֶפַח. וְאֵין צָרִיךְ לְהַבְדִּיל שְׂפַת הַבֶּגֶד. וּמֻתָּר לוֹ לִקְרֹעַ בִּכְלִי. וְיֵשׁ לוֹ לִקְרֹעַ בִּפְנִים שֶׁלֹּא בִּפְנֵי אָדָם. לְפִיכָךְ יֵשׁ לוֹ לְהַכְנִיס יָדוֹ בִּפְנִים וְקוֹרֵעַ בְּצִנְעָה. וְאֵינוֹ חַיָּב לִקְרֹעַ אֶלָּא בֶּגֶד הָעֶלְיוֹן בִּלְבַד:
הלכה ג׳
כָּל שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת הַקֶּרַע לְפָנִים וְאִם בָּא לְהַחְלִיף מַחְלִיף וְאֵינוֹ קוֹרֵעַ קֶרַע אַחֵר. שֶׁכָּל קֶרַע שֶׁאֵינוֹ בִּשְׁעַת חִמּוּם אֵינוֹ קֶרַע. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׁאָר הַמֵּתִים חוּץ מֵאָבִיו וְאִמּוֹ. אֲבָל עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ קוֹרֵעַ עַד שֶׁמְּגַלֶּה אֶת לִבּוֹ. וּמַבְדִּיל שְׂפַת הַבֶּגֶד וְאֵינוֹ קוֹרֵעַ בִּכְלִי אֶלָּא בְּיָדוֹ מִבַּחוּץ בִּפְנֵי כָּל הָעָם וְקוֹרֵעַ כָּל הַבְּגָדִים שֶׁעָלָיו. וּבֶגֶד הַזֵּעָה הַדָּבוּק לִבְשָׂרוֹ אֵינוֹ מְעַכֵּב. וְאִם הֶחְלִיף בֶּגֶד אַחֵר חַיָּב לִקְרֹעַ כָּל שִׁבְעָה. וְכֵן עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ חוֹלֵץ כְּתֵפוֹ וּמוֹצִיא זְרוֹעוֹ מִן הֶחָלוּק עַד שֶׁיִּתְגַּלֶּה כְּתֵפוֹ וּזְרוֹעוֹ. וְהוֹלֵךְ כָּךְ לִפְנֵי הַמִּטָּה. וְאַחַר שֶׁיִּקָּבֵר אָבִיו וְאִמּוֹ אֵינוֹ חַיָּב לַחְלֹץ:
הלכה ד׳
קוֹרְעִין לְקָטָן מִפְּנֵי עָגְמַת נֶפֶשׁ. וְחוֹלֶה שֶׁמֵּת לוֹ מֵת אֵין מְקַרְעִין לוֹ וְלֹא מוֹדִיעִין לוֹ שֶׁלֹּא תִּטָּרֵף עָלָיו דַּעְתּוֹ. וּמְשַׁתְּקִין אֶת הַנָּשִׁים מִפָּנָיו:
הלכה ה׳
וְקוֹרֵעַ אָדָם עַל חָמִיו וְעַל חֲמוֹתוֹ מִפְּנֵי כְּבוֹד אִשְׁתּוֹ. וְכֵן הָאִשָּׁה קוֹרַעַת עַל חָמִיהָ וְעַל חֲמוֹתָהּ מִפְּנֵי כְּבוֹד בַּעְלָהּ:
הלכה ו׳
מִי שֶׁאֵין לוֹ חָלוּק לִקְרֹעַ וְנִזְדַּמֵּן לוֹ חָלוּק בְּתוֹךְ שִׁבְעָה קוֹרֵעַ. לְאַחַר שִׁבְעָה אֵינוֹ קוֹרֵעַ. וְעַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ אֲפִלּוּ לְאַחַר שִׁבְעָה קוֹרֵעַ כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְכָל הַיּוֹצֵא בְּבֶגֶד קָרוּעַ לִפְנֵי מֵתִים כְּלוֹמַר שֶׁהוּא קָרַע עַתָּה עֲלֵיהֶן. הֲרֵי זֶה גּוֹנֵב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת וְזִלְזֵל בִּכְבוֹד הַחַיִּים וְהַמֵּתִים:
הלכה ז׳
הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ הַשְׁאִילֵנִי חֲלוּקְךָ וַאֲבַקֵּר אֶת אָבִי שֶׁהוּא חוֹלֶה וְהָלַךְ וּמְצָאוֹ שֶׁמֵּת. קוֹרֵעַ וּמְאַחֶה וּמַחֲזִיר לוֹ אֶת חֲלוּקוֹ וְנוֹתֵן לוֹ דְּמֵי קִרְעוֹ. וְאִם לֹא הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מְבַקֵּר לוֹ חוֹלֶה הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בּוֹ:
הלכה ח׳
מִי שֶׁהָיָה לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְנִתְעַלֵּף וְסָבוּר שֶׁמֵּת וְקָרַע וְאַחַר כָּךְ מֵת. אִם בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר אֵינוֹ חוֹזֵר וְקוֹרֵעַ. וְאִם לְאַחַר כְּדֵי דִּבּוּר מֵת חוֹזֵר וְקוֹרֵעַ קֶרַע אַחֵר. וְכֵן מִי שֶׁאָמְרוּ לוֹ מֵת אָבִיו וְקָרַע וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא שֶׁמֵּת בְּנוֹ. אָמְרוּ לוֹ מֵת לוֹ מֵת וְכַסָּבוּר שֶׁאָבִיו וְקָרַע וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא בְּנוֹ. אִם תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר נוֹדַע לוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר יָצָא יְדֵי קְרִיעָה וְאִם לְאַחַר כְּדֵי דִּבּוּר לֹא יָצָא וְחַיָּב לִקְרוֹעַ קֶרַע אַחֵר:
הלכה ט׳
מִי שֶׁמֵּתוּ לוֹ מֵתִים הַרְבֵּה כְּאֶחָד קוֹרֵעַ קֶרַע אֶחָד לְכֻלָּם. הָיָה בִּכְלָלָן אָבִיו אוֹ אִמּוֹ קוֹרֵעַ עַל כֻּלָּן קֶרַע אֶחָד וְעַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ קֶרַע אַחֵר:
הלכה י׳
מִי שֶׁמֵּת לוֹ מֵת וְקָרַע עָלָיו וְאַחַר כָּךְ מֵת לוֹ מֵת אַחֵר. אִם בְּתוֹךְ שִׁבְעָה קוֹרֵעַ קֶרַע אַחֵר וְאִם לְאַחַר שִׁבְעָה מוֹסִיף עַל הַקֶּרַע הָרִאשׁוֹן כָּל שֶׁהוּא. מֵת לוֹ מֵת שְׁלִישִׁי אַחַר שִׁבְעָה שֶׁל שֵׁנִי מוֹסִיף כָּל שֶׁהוּא וְכֵן מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ עַד טַבּוּרוֹ. הִגִּיעַ לְטַבּוּרוֹ מַרְחִיק שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וְקוֹרֵעַ. נִתְמַלֵּא מִלְּפָנָיו מַחְזִירוֹ לַאֲחוֹרָיו. נִתְמַלֵּא מִלְּמַעְלָה הוֹפְכוֹ לְמַטָּה. אָמְרוּ לוֹ מֵת אָבִיו וְקָרַע וְאַחַר שִׁבְעָה מֵת בְּנוֹ וְהוֹסִיף. מִתְאַחֶה הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הָעֶלְיוֹן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. אָמְרוּ לוֹ מֵת בְּנוֹ וְקָרַע וְאַחַר שִׁבְעָה מֵת אָבִיו אֵינוֹ מוֹסִיף אֶלָּא קוֹרֵעַ קֶרַע אַחֵר. שֶׁאֵין אָבִיו וְאִמּוֹ בְּתוֹסֶפֶת:

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות אבל ח׳, מתוך הלכות אבל שבספר שופטים. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל