והנה כתיב לא ידון רוחי באדם בשגם הוא בשר והיו ימיו ק"כ שנים ודרשינן זה משה ופירשו היינו כי הקב"ה אמר לא ידון רוחי להתנהג עם הברואים במדת הדין כי א"א לסבול אמנם עם מי אתנהג במד"הד עם משה שהוא צדיק גמור ועמו אוכל להתנהג במדה"ד ולכך על דבר קל נענש תיכף משה היות הקב"ה מתנהג עמו במדה"ד וסביביו נשער' מאוד והוא בצדקתו יוכל לסבול מדה"ד ולזה קראו משה איש אלהים שהוא איש המתנהג ע"פ אלהים מדת הדין ולא ע"פ מדת רחמים והוא אשר התעורר לנו לתשובה וביקש רחמים מה' שיקבל תשובה כמאמרו בכל המזמור:
יערות דבש חלק ב · פרק ט׳, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.