יערות דבש חלק ב · פרק ט׳, ל״ב

ולכן אשרי אדם שכל עצתו ע"י ישרים בלבותם ואינם מחניפים לו כי בעו"ה ע"י חנופה הגענו לצרות רבות ורעות לא כן עשה מרדכי שלא החניף להמן כלל אבל מ"מ צריך טעם מה ראה מרדכי על ככה להתגרות בהמן הפסוק צווח אל תתחר במרעים וכן חז"ל אמרו רשע שהשעה משחק' לו אל תתגרה בו היה לו להרחיק עצמו משושן ועכ"פ מרחוב ומקומות שהולך המן כדי שלא להתגר' וגם דברי המן תמוהים באמרו ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו עם מרדכי וכי בשביל שידע עם מרדכי יבוז בעיניו לשלוח בו יד מה בזיון הזה ואם נתן עינו להשמיד כל עם מרדכי למה יבוז בעינו להתחיל במרדכי. אבל מרדכי ידע את כל אשר נעשה ברה"ק וע"י מלאך כי עצת המן להלשין אצל המלך על כל עם ישראל מה עשה מרדכי חשב אלך ולא אשתחוה לו וידעתי כי חמתו יבער בו ויבקש להמית אותי וזה אין רשות בידו בלתי רשיון המלך כדכתיב ואמור למלך לתלות כי היה משרי המלך יושב בשער וא"כ אם יקביל למלך כך עשה לי מרדכי יהודי והמלך יצוה להמית אותו אם אח"כ יבא להלשין על כל ישראל אצל המלך לא יאמנו דבריו כי המלך יחשבהו לנוגע ושונא מחמת מרדכי שהיה גדול ביהודים ובזהו עד שהוצרך להמית ומחק המלך מדתי גוים שהוא שונא אינו יושב בדין עוד על אומה שלו וא"כ יהיה עצתו נבערה ומרדכי הצדיק מסר עצמו למיתה עבור כללות ישראל זכי חלקו: