יערות דבש חלק ב · פרק ט׳, י׳

ולכן עם ה' חזקו ואמצו ולעורר עץ חיים למחזיקים הלא בע"ה בגולה אין לנו שיור רק התורה הזאת ואם גם בזה נרפים למעט ענין התורה גוענו ואבדנו ח"ו ועיקר להחזיק דגל תורה ויראה ובעו"ה מחמת הליכנו בקרי וגם לרב גסות רוח בקרבנו בא לנו רעות רבות משה זכה לחכמה מרב ענוה שלו והיה הצנע לכת ולכך שכרו ולא ידע איש קבורתו כאשר הוא היה צנוע ובעו"ה אצלינו הגסות רוח אם אדם לומד תורה במקצת תיכף רמות רוח נקט ליה ושואף רוח כאלו הוא יחיד בעולם ועי"כ הבריות קצי' בבעלי תורה וזה גורם ביטול של תורה מה יתגאה בימינו בעל תורה הלא ממש נסתמה מעינות חכמה אין יודע עד מה והנה משה לרב חכמתו השיג להבין ערכו ונתמעט ענינו לעצמו עד שהיה עניו מאוד כי יותר שאדם בעל מדע ומבחין ענינו יותר שפל רוח הוא ומשה מתחלתו ועד סופו היה כל ענינו בהצנע ותצפנהו שלשה ירחים וכן בענין עיבורו: