יערות דבש חלק ב · פרק ח׳, נ׳

והנה אמרו גלוי וידוע לפני מי וכו' שהמן עתיד לשקול עשרת אלפים ככר כסף לפיכך הקדים שקליהם לשקליו דתנן בא' באדר משמיעין על השקלים והקשה מהרש"א הא גזרת המן היה בי"ג בניסן כדכתיב במגילה וא"כ לאיזה צורך נקט בא' באדר שהוא רק הכרזה בעלמא ה"ל לומר בא' בניסן כבר ניתנו כל השקלים ותורמים לשכה והיא קודם לי"ג בו וגם מקשים הא בשנה א' לא יספיקו חצאי שקלי ישראל ליו"ד אלפים ככרים ועכצ"ל מה שנתנו ישראל מכבר משנים קדמונים א"כ קדמו לי' טובא ומה נ"מ בא' באדר ובפרט הא בימי אחשורוש לא עמד הבית ואין מפרישין שקלים כמבואר בזמן שאין בית אין חייבים בשקלים וע"כ דחשבינן מה שהפרישו בזמן הבית וא"כ קדמו טובא וא"צ לא' באדר דמשמיעין וכו'. אבל להבין למה הגין הפרשת שקלים הוא כי ישראל נענשו שנהנו מסעודת אחשורוש והיינו אף כי לא אכלו דבר אסור ח"ו רק הסעודה היה והשמחה שישראל לא יגאלו עוד כמבואר והם נהנו מזה ונתייאשו ג"כ מגאולה בשביל זה חרה אף ה' בם ולעומת זה כאשר התחיל כורש לבנות הבית והיו מעליםקרבנות דתנן מקריבין אף שאין בית היו ישראל מפרישין שקלים וכאשר אחשורוש בתחילת מלכותו ביטל הבנין היו רשאי' להפסיק מלפרוש שקלים אבל הם הביאו שקליהם כדמשמע זה מהגמ' כי חכו כל יום יתבטל הגזרה ויהיה שקלים מוכנים לעבודת בית ה' והיה זה לכפרה כי מזה נראה שמחכים לישועת ה' כי יבוא וכל שנה זמנו הוא והנה ידוע בפ' פקודי כי ס' רבוא חצי שקלים עולי' מאת ככר של הקדש שהוא ככר כפול כמבואר ברש"י ובגמ' א"כ סתם ככרים עולה מאתים ככרים: