יערות דבש חלק ב · פרק ז׳, צ״ז

ובזה יובנו דברי הגמ' דדריש מקרא דאפי' עיר הזאת ע"ש אחרת גם כן בכלל העונש רק קשה הא ע"כ מוכח דלא נאמר רק בדרך נבואה והחלט שכך יהיה כדכתיב כדבר ה' ביד יהושע עבדו ול"ל דהיה בדרך איום ועונש אולי יזדמן שיהיה הבכור גדול כנ"ל וא"כ איך שקר אמר דלא מצינו שבנה אחד עיר זה והסיב שמה לשם אחר וקרה לו עונש כהנ"ל וע"ז קאמר הגמ' דאין זו הוכחה דכתיב בימים ההם וכו' תנא באבירם בכורו לא היה לו ללמוד בשגוב היה לו ללמד וקשה למה לא היה ללמד במיתת אבירם וצ"ל כתי' מהרש"א דהיה גדול וא"כ אף דנימא דהיה בדרך נבואה חלוטה קשה למה מת וצ"ל כהנ"ל דחרם שאני וא"כ עדיין י"ל דהיה רק בדרך איום ועונש כנ"ל ושפיר י"ל אם יבנה אותו עיר נענש כהנ"ל רק די"ל דלמא לא היה גדול רק דתלה סיבת מיתתו בשביל שנקרא על שם רשע ולכך לא היה לו ללמד וע"ז קאמר מה ת"ל שגוב צעירו מלמד שהיה מקבר והולך א"כ קשה משאר בנים למה לא היה לו ללמד ועכצ"ל משום דהיו גדולים ודברים הנ"ל מוכרחים וא"ש ודברי הגמ' ברורים כפתור ופרח ועכ"פ צאו ולמדו כי קללת ת"ח יותר מעונש הנזרק מפי הגבורה דבזה לא יומתו בנים על אבות ובזה פוקד עון אבות על בנים כנראה מהך מעשה דחיאל כי מאוד הקב"ה חס על כבוד חכמים והוי זהיר בגחלתן וא"כ איפא איך לא נחלק כבוד לתורה כמ"ש ובאמת תחלתו קשה לת"ח והוא ארץ נגב ולחמו צר ודוחק אבל באמת סופו מתוק וסוף הכבוד לבוא והמשיא בתו לע"ה תחלתו מתוק וסופו מר כהדין חזרת וכבר אמרו חז"ל צריך לשקועי' בחרוסת שהוא מרמז על התורה וע"ה צריך לכרוך בבעלי תורה ולהתדבק בם כי סוף הכבוד לבא: