אבל יובן כי יש לדעת טיבו של חניטה מה ביקשו מצרים בזה וכבר אמרתי דבר זה וצריך להאי ענינא כעת ונתחדש בו דבר ותדע כי ידעו מצרים כל זמן שגוף קיים הנפש דבק בגוף ואינו נפרד ממנו כדרך הדביקות כי כל מה שדבק בס"א תמיד לא יפרד הדביקות ולכך כל זמן שגוף קיים הנפש דבק בגוף וכאשר נתעכל הבשר ונרקב הגוף הנפש תשוב למקום המוכן לה וכל עניני מצרים הי' לדרוש אל המתים ולהתקשר עם נפשות המתים כדי שיבואו ויגידו להם עתידות כנודע בקרא וא"כ חשבו כשירקב הגוף יתפרד הנפש ולא יהיה להם נקל לדרוש אל המתים במעשה קסמים וקטרת זרה שלהם כי ירחיק במדבר מקום אשר הרגיעה לילית ולכך נתחכמו לחנוט לגוף המת שיהיה קיום מבלי רקב וכליון ולכך שבעים יום ימשחו אותו בשמן טוב המקיים הבשר לבל יבא בו תולעת ורקב ומניחים אותו בחמה ליבש עד שנעשה כל הגוף יבש כעצם ואבן ומניחים אותו בתוך ארץ וחול וגוף ההוא לא יקבל הפסד ורקבון כלל כי ע"י שמן ויבשותו בחמה נתקשה כעצם ואבן ועוד היום קיימים הגופים שחנטו המצרים בשנים קדמוניות ההם והוא הנקרא מומיי"א שמביאים מארצות מצרי' לכל ארצות והגופות יבשות והם קשי' כעצם והם קיימים בכל אברים וגידי' לא יחסרו בו דבר והוא ע"י חניטה הנ"ל וא"כ שהגוף הי' קיים אף נפש המת היה דבוק בגוף ובזה היו מקטירים לגוף ונפש ועושים קסמים לדרוש אל המתים ולהתדבק בם:
יערות דבש חלק ב · פרק ז׳, מ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.