יערות דבש חלק ב · פרק ז׳, י״ז

ולכן ראו נא אחיי ובניי כמה גדול העדר נבחרי ישראל לפני קב"ה יותר מחורבן בהמ"ק ואם כן ביותר יש לנו לספוד ולעורר אבל מעל חרבן בהמ"ק ויש ליתן על לב כי בעו"ה בהעדר צדיק יש כאן סילוק שכינה כמ"ש כבר ולכן יש לסמוך אבל אל והנה עיקר הספד לא די במה שירימו קול בכי ויורידו כנחל דמעה רק העיקר במה שיתנו אל לב לשוב בתשובה כי באמת במות הצדיק גובר ס"א למאד ויש לו כח ביותר להסית לאנשים כי בעודו צדיק חי נחלש כחו אבל במות הצדיק נתגבר בו יצה"ר ולכך אמר משה הן בעודני חי ממרים הייתם אף כי אחרי מותי כי אז נתגבר יצה"ר ביותר ויותר כח יש לו לפתות אנשים ולכך במות צדיק צריך תשובה ותפלה לה' שיחזק כחו לעמוד נגד צר פנימי הלוחם אתו. ובאמת העדר צדיקים גרם לחרבן בהמ"ק כי לולי זה היו מגינים ולכך נאמר ביעקב בלחמו עם שרו של ס"ם וירא כי לא יכוללו ויגע בכף ירך יעקב ודרש במדרש וזוהר זהו צדיקים יוצאי ירך יעקב שבכל דור ודור שנגע בהם בזה תקע כף ירך יעקב וזרעו גרם לחרבן בהמ"ק לכך דרש הזוהר כי שס"ה ימים נגד אברים וגיד הנשה נגד תשעה באב והוא חלק הס"ם וזה שנאמר את גיד הנשה היינו א"ת תשעה באב כי זהו היה ע"י שנגע בכף ירך יעקב והי' הריגת ומיתת צדיקים ועי"כ הגיע חרבן ויום תשעה באב ולכך קשה סילוקן. וידוע תדע כי ארבעה גידים הם בכלל גיד הנשה כי אמרו נוהג בירך ימין ושמאל הרי כאן שני גידין ואמרו בכל ירך שני גידין הן פנימי לעצם אסור וחייבים עליו חיצוני אסור ואין חייב עליו הרי כאן ד' גידים ב' גידים החיצונים יש בהן אסורא בעלמא ושני גידים פנימי' אסורי' מתורה והם תכלית גיד הנשה וכנגדן הם ארבע צומות כי שנים יו"ד טבת וטו"ב תמוז הם כנגד הגידים שיש בהן אסורא בעלמא ולכך הקילו בהם ואמרו רצו מתענים וכו' ושני צומות ט"ב וצום גדליה הם כנגד שני פנימים החמורים ולכך אמרו חז"ל יום שנהרג בו גדליה ב"א שקשה כשריפת בית אלהינו כי גם זה מגיד הפנימי שחיובו ד"ת וכן הגידין שיש להם לס"א אחיזה ונקבע לעולם תענית וזהו אשר נרמז בפסוק ג"ת דרך ה' וכו' ג"ת נוטרוקין ג' תשרי כמו א"ת תשעה באב והיינו יום שנהרג גדליה וכבר נודע במדרש כי דעת גדליה היה לברוח מפחד ישמעאל וכו' רק בי"ט לא רצה לברוח ובין כך נהרג וזהו שאז בחרבן הבית כבר קבע שני י"ט של ר"ה כמ"ש הב"י בא"ח: