יערות דבש חלק ב · פרק ז׳, ק״ו

אבל תדעו אמיתת הדבר כי מבואר בסדר עולם כי שבע שכבשו ושבע שחלקו כלו בשנת תק"ג לאלף השלישי לבריאות עולם וא"כ בשנת תק"ד התחילו למנות שמיטות ויובלות כי לאחר י"ד שכבשו וחלקו התחילו שנות שמיטי' ויובלות כמבואר בגמ' דערכין ואותו שנה שקרא אלי' לרעב מבואר בסדר עולם שהיה בשנת שלשי' וארבע לאלף הרביעי לבריאות עולם א"כ היה בין התחלת מנין שמיטה עד הרעב ההוא תקל"א שני' ות"ק שני' עלו למנין שמיטה ויובלות וקיימ"ל כר"י דשנת חמשים עולה לכאן ולכאן וא"כ כל מאה שנים עולים בשמיטות ויובלות ונשארים לחשבון משמיטות ב' שנים אם כן כשתצטרפם לל"א שנים הנשארים מת"ק הרי כאן מ"א שנים כי בכל מאה ב' שנים ומ"א שנים בשמיטות הרי שנת מ"א ערב שמיטה כי שנת מ"ב שמיטה ששה פעמים שבעה וכבר נאמר בשמיטה הבטח' ועשת הארץ לשלש השנים ועיין ברמב"ן על התורה שדעת ספרי בכל השנים היה לשלש השנים כאלו היה אח"כ שנת יובל ע"ש ולפ"ז אם היו ישראל משמרים השמיטה כראוי וחל עליהם ברכה והבטחה האמורה בתורה לא היו מקפידים אם הגשם נעצר שלשה שנים כי כבר נתברכו שיהיה התבואה ישנה מספקת לשלשה שנים אבל זו בית יהודה ובנימין צדיקים שומרי משמרת ה' שמיטה כראוי אבל אחאב ועמו שעזבו ה' ולא שמרו שמיטה כלל ואף עליהם לא חל הברכה והבטחה לעשות לשלשה שנים ועליהם יבא הקללה כי רעה תבא להם באם לא יהיה מטר שלשה שנים להצמיח זרע ולכך לא היה הקללה רק לאחאב ולעם מרי לא לירושלים ובנותיה ולכך לא צעקו יהודה ובנימין אל אליהו ולכך קצב שלשה שנים כי אלו היה יותר יהיה הדבר נוגע לבית יהודה ג"כ וזה לא רצה לעשו' להרע לעם ה' וצדיקי' וא"ש: