ויש להבין איך י"ל בשביל שישכח מעשה עגל ישכח מעשה הטוב אמירת וקבלת אנכי אבל הענין כי כבר אמרו שלא עבדו עגל רק ערב רב והקשו הא בקרא משמע דשבט לוי לא עבדו אבל זולתם עבדו ותירץ דאף דעבדו היה באונס כמו שהרגו לחור שמאן לשמוע בקולם אבל שבט לוי קדשו שם שמים ועמדו בנסיון וא"כ לפ"ז אם מעשה הנעשה באונס קרוי מעשה אף כל ישראל נדונים בעובדי עגל אבל אם לא מיקרי מעשה מנוקים הם מפשע הלזה. וידוע בקבלת התורה היו ישראל אנוסים בכפית הר כגיגית ואמרו ויפתוהו בפיהם וכו' ולבם בל נכון עמם:
יערות דבש חלק ב · פרק ו׳, נ״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.