אבל הענין כי ודאי אין שכחה ח"ו לפני המקום עד שיאמר זכור אבל אמרו ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קיצם והיה מקץ ע' אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קיצם ובעו"ה נמשך זמן רב והענין איך תלוי זה בזה אבל הענין כבר אמרו חז"ל כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו נמחל לו וכבר אמר הנביא כי מאוד נתביישו ישראל מעונותיהם כדכתיב ויכלמו מעונותם וכבושת גנב כי ימצא וכו' והרבה מקראות אשר מורים כי נתביישו ישראל מעונותם וזה להם לישועה ולסליחת עון וזהו בהוודע חטאם לרבים וא"כ בהגיע להם עונם יתביישו אבל כאשר לא נודע במי הי' הרעה אף בושת לית כאן כיון שלא נודע המרי וזהו הנרצה ראשונים שנתגלה עונם אף סליחה היה להם ולכך מהר הגיע להם ישועה כי תמה עון בת ציון אבל אחרונים שלא נתגלה עונם אף כפרה לא היה בבושתם וכלימתם ולכך חטאם בעו"ה כתובה בעט ברזל ומי יודע מתי ישוב וירחם ולא נתגלה קצם:
יערות דבש חלק ב · פרק ו׳, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.