יערות דבש חלק ב פרק ו׳, ט״ו

והענין כי יש מתכות זהב כסף נחושת עופרת זהב מרמז על התורה הלא דברי כאש כסף על מ"ט והכל בסגל והייתם לי סגולה ואשרי איש המסגל במ"ט למאוד ועופרת הוא על תפלה כי הוא כבד למאוד כי יש בו עפר ולכך המתפלל יתפלל מתוך כובד ראש ועופרת הוא מורכב מעפר ואויר ולכך ניתך תיכף באש כי כאשר יפרד הימנו האויר בחומו תיכף ישוב לעפר ולכך אמרו בתפלה המתפלל צריך שיתן לבו למעלה באויר ועיניו למטה בעפר אמנם חלק והוא ס"א דומה לנחושת כי ס"א ביקש להדמות לקדושה כקוף לאדם וכן נחושת לזהב והוא שרש נחש שביקש לדמות לאדם ולכך נחשת שהוא שרש נחש ומשה כאשר ביקש לרפאות לישראל מנשיכת נחשים עשה נחש נחושת ותלה אותו על נס והוא כי כל חמדת אדם הוא מצד הנחש והם המביאים לאדם לכל חמדה ולכל עון וביחוד חמדת נשים הוא הכל מסטרא דנחש שנתאווה לחוה והוא כרוך בעקבו של אדם כדכתיב ואתה תשופנו עקב ולכך אמרו הטבעים כאשר ילך אדם יחף ויצן העקב לא יהיה לו כ"כ תאוה ומי שיצרו גבר ורוצה להסיח דעת ילך יחף על רצפה שיקרר רגליו למטה בעקב ויסיר ממנו ולכך הכהנים בבהמ"ק הלכו יחף לבטל כח הנחש והתאוה וכן במשה בנגשו לסנה אמר השם של נעליך לבטל כח התאוה ויהיה הרהורו קדוש לה' וזהו ענין חליצה שחלצה נעלו מעל רגלו להורות כי זה לא רצה לכנוס יבמתו בבעילת מצוה א"כ ראוי לו לבטל כח התאוה מכל וכל שאף לנשים אחרים לא יתן חילו ולכך וחלצה נעלו מעל רגלו וכמו שכל התאוה תלוי בעקב כן תלוי בשדר' של אדם ששם התאוה ולכך אם יתן איש אבר דק משוך על כל אורך השדרה ויקשר אותו משוך על השדרה ינצל מהרהור וקשוי אבר והוצאות ז"ל וכבר נודע עד היכן כח חוט השדרה עד בין הפרשות דהיינו בין פרשה ראשונה ובין שניה הכל דינו כחוט שדרה ומשם ואילך פסק כחו כמבואר בגמרא פ' אלו טריפות וא"כ כשתחשוב הרי הם ז' חוטים של שדרה לבנים והם ז' חוטים לבנים של ציצית הרומזים על חוט שדרה שהוא קיום הגוף יורדים ממוח ולכך ציצית מבטלים כח התאוה כדאמרינן בהך עובדא דזונה דבאו ציצית וטפחו על פניו וכל מגמת איש יהיה שיכניס כח התאוה מנחש לקדושה שיחמוד לדבר מצוה וכדומה וכן חמדת ממון שיש לו שיהיה לקדושה כדי שיהיה פנוי לתורה ויכול לכלכל בניו וכן חמדת אכילה ושתי' שיהיה בריא אולם לעבודת ה' וכן יהיה כל מעשיו מה שהוא מפאת הנחש יהיה סובב הכל לקדושה לעבודת ה' וזהו יש אוכל פטומים ומתענג בתענוגים ויורש ג"ע אם כל כוונתו לשם מצוה מרבה במשגל עם אשתו כוונתו יהיה לש"ש לפקוד עונתו ולא תחטא שבל תזנה אשתו עליו ובפרט בזה"ז ששכיח פריצי' וגם שהוא לא יהיה לו הרהור ח"ו באשה אחרת או שום הרהור וקישוי וכונה זרה בעמדו בתפלה ובעבודת ה' מסגל ממון יהיה כוונתו כמ"ש ושלא יצטרך לפשוט ידו במה שאינו שלו וגם שיניח ברכה לבניו שיהיה פנוי' לעבודת ה' ולא יהיה בגדר עניות המעביר לאדם על דעת קונו והרבה שיצאו בעונותינו הרבים לתרבות רעה מדלית איסר ומכ"ש האוכל למעדנים יהיה כל כוונתו לש"ש שיהיה לו אמיץ כח לעבודת ה' ושיהיה סיפוק בידו לתקן את אשר שיחת ולא יעכבהו חולשת גופו אם אדם עושה כן בכונה שלימה כי לה' נתכנו מחשבות ולפניו לא יבא חנף ועצת רמי' הרי מכניס כח הנחש לקדושה ועיקר הכל במחשבתו שהוא בראשו של אדם וזהו ואתה תשופנו עקב כי הנחש כרוך בעקבו של אדם להרבות תאוותו אבל הוא ישופך ראש כי אם יהרהר במחשבתו כנ"ל שיהיה כל התאוות סובבים לכונה רצוי' הרי אדרבה כל עניני נחש לטובה יחשב ונהפך הקללה לברכה:

יערות דבש חלק ב · פרק ו׳, ט״ו

על המקור הזה