יערות דבש חלק ב · פרק ה׳, ד׳

והעיקר בתפלה צריך להיות להתפלל לשלימות האדם לזכות ולעשות נחת רוח ליוצרו ומלבד התפלה על גלות השכינה וגלות ישראל והעדר השלימות אף בהתפללו על קניני העה"ז יהי' כונתו לא לרבות המותרות בשביל חמדה ותאוה וכדומה רק שלא יהיה עי"כ העדר ועיכוב לעבודת ה' כי באמת בעו"ה מחמת העדר הקנינים והכנות הראוי אבדנו כל חכמה ושלימות כשרון המעשה ורבו בעלי זרוע ואנשי בליעל ואין ביד ישרים למחות וחכמת מסכן בזוי' ואין דבריו נשמעים ולכן יתפלל לה' שיהיה לו מזונות כדי שיוכל ללמוד מתוך הרוחה ולא יצטרך לחנוף לשום אדם ואם אינו בעל תורה יתפלל שלא יצטרך לגזל ולחמס ולעשות עושר שלא במשפט וכדומה מהשגת גבול רעהו וקנאה וריבה ועושק ושיהיה ביכלתו לחזק כושלים ולתמוך ידי דלים ולחזק ידי לומדי תורה אשר היא עיקר חיינו ושרש שלמותינו ושכר מכל הטוב אמיתי שהי' לנו ואבדנו וזהו שריד שהותיר ה' לנו ברוב רחמיו ואין לה' בעולמו אלא ד' אמות של הלכה כי היא במקום קרבן וזבח ומקטיר קטורת אשר ע"י קטורת וקרבנות שכן ה' בין כרובים ובדי ארון וכעת ההוגים בתורה לשמה זוכים ששרי' שכינה שם וא"כ המחזיק לומדי תורה מקום עמוד התורה ובונה בה"מק אשרי איש המחזיק בעץ חיים זה וא"כ בהתפללו על עושר יהיה זה כוונתו ולבל יהיה שמור לרעתו כי מי הוא שאינו מתפלל לה' בזה וזוכה לעושר עושר שמור לרעתו כי מזיקים שולטים בממונו ואין לו רשות לשלוט בו וכמאמר קהלת שזה ענין וחולי רע וזהו מחמת שביקש עושר לתאותו ולא לעשות חיזוק לתורה ודלים והעונש שאין בידו לפעול טוב כי מזיקים מוחים בידו: