יערות דבש חלק ב · פרק ה׳, ל״ב

והנה בלק ובלעם הבינו אם ישראל שומרים האחדות אשר לא יתפרדו ויהיו לנפש אחד א"א לשום אומה ול' לשלוט בהם ול' שתקום אתם למשפט תרשיעי ואם תקום עליהם מחנה לא יירא לבם אבל אם יפרד איש מעל רעהו ונחלק התומת ישרים אז בקל יוכל להם וישלוט בהם שונאם כרצונם ח"ו ודרך משל כמלחמה ארצי כן שמימי במלחמת ארצי אם ישיגו הלוחמים בהם משולבים איש ברעו לא יפנו זה מזה דבוקים כראוי לא ישלוט בהם הקמים עליהם אף כי ירבו במנין מאוד מהם אבל כאשר יתחכמו וזהו כל תחבולות מלחמה לבטל הקישור ולשום ריוח בין הדבקים ויפרד איש מעל רעהו אזי יבואו זרים המתנגדים ביניהם ותיכף יהיה בהם ערבוביא ורעש וקלקול הסדר ומצב ויפלו ואין מושיע וכן למעלה כביכול אם ישראל שלובים זה בזה אין שום שר שולט בהן ולא יחול קטרוג כי הם המנין הראוים החקוקים בכסא כבוד ה' המונה במספר צבאם אבל כאשר יפרד אזי יעלה בקרבם זר ומסטין וח"ו ימצאו מקום להסטין ולכך נתחכם בלק ואמר אולי אוכל נכה בו ופי' לנכות הימנו למעטם שלא יהיה במכון הראוי לעמוד בפרץ כי יודע בכל ישראל א"א לשלוט ואח"כ לקחהו לשדה צופים ואמר אפס קצהו תראה וכולו לא תראה כיון להנ"ל לעשות ביניהם פירוד וזהו אמרו וכולו לא תראה להטיל בהם עה"ר כי א"א אבל אפס קצהו תראה להטיל בהם עה"ר ולקטרג במקצת רקנים שבעם ואם יחל במקצת אח"כ יחל על הנשארי' כהנ"ל כאשר יתפרד החבילה וזה היה הכל מהתחכמות של בלק אבל בלעם השיב שא"א כי הם כולם באחדות גמור ומוחלט עד שהם כנפש אחד וגוף אחד אדוקי' למאוד וא"א להפרידם וא"כ לא יחול עה"ר במקצת כי קצתו ככולו: