יערות דבש חלק ב · פרק ד׳, מ״ד

אבל ידוע מ"ש במדרש דאברהם קראו הר ויצחק שדה ויעקב בית והענין כי המה חשבו כי מקום מקדש לה' לרב קדושתו כי שם נגלו אלהים אינו ראוי לישב אדם רק לשרידים אשר ה' קראו וגם זה בזמן מזמנים כאשר הוא באמת קדושת ק"ק וכן חשבו בכל הבית ולכך קראו הר ושדה מובדל מישוב בני אדם ואיך יעבור בו אדם במקום נורא כזה אמנם יעקב שישן שם השיג ברה"ק שזה יהיה בית לכל באי שם ושם יקבל ה' תפלתו כי זה שער שמים וכן שלמה אמר אפי' נכרי יכול לבוא לשפוך שיחו לפני ה' ולכך קראו יעקב בית מקום מוכן לבני אדם ליוצא ובא שמה שכנו חסידיו פרושי' ביתה. והנה ידוע בשרשי' לרד"ק וקונקרדאנציוס כי לוז שורשו נבדל מגזרת אל יליזו מנגד עיניך ונלוזים וכו' וזהו פירוש הפסוק ויקרא שמו בית אל היינו יעקב שהוא הרגיש בנבואה שיהיה מקום לבני אדם שמה יבואו ולכך קראו בית אל ואולם בראשונה חשבו שהוא מקום לרב קדושתו נבדל מבני אדם ולכך קראוהו לוז לראשונה כי לוז פי' נבדל כי חשבוהו היות נבדל מבני אדם לרב קדושתו ולכך לוז שפירושו נבדל ולכך מקים שאין מלאך המות שולט קרוי לוז להיותו נבדל משארי ערי ישוב ונבדל מסטרא דמסאבא והנה המדקדקים כתבו בחלה ששרשו חילול שהוא מגזרת חילול שבת והיינו שמחליש שבת וכן חלה הנפרשה מעיסה הגדולה מחלשת העיסה השיעור כמות' שהוא מגדר חלול ולכך נקראה חלה ואולם חלה במנין מ"ג ואם כן קשה חלה הוא מורה על הפרשתו מעיסה בגזרהרחוקה יותר נאות לקרותו לוז שהוא פי' נבדל שהוא נבדל מעיסה והעיסה חולין וחלה תרומה והשם זה יתכן בכל אופן יותר מחלה שהוא מלה המורה על הבדלה והפרשה ולוז ג"כ במנין מ"ג כמו חלה ועכצ"ל דלכך נקרא חלה כי צריך בי' ה' להורות על חומש ביצה וכשניתן בו ה' היה צריך ע"כ אותיות הנשארת ל"ח להשלים למנין מ"ג ולא סגי באופן אחר כי אין בשום תיבה שרש יותר מג' אותיות כנודע ולכך נקרא חלה והן דברים מכוונים בש"ך דוק ותשכח כי דברי מכוונים בדבריו ורבים חתרו לפרשו דברי הש"ך באופנים שונים וילאו למצוא פתת התרתו ולמ"ש פשוט ונכון כי הואיל וקרוי חלה ולא לוז על כן דה' מורה על חומש ביצה ודו"ק: