אמנם כבר כתבתי כמה פעמים כי הרמב"ם מכח קושי' זו דפוסק בטומאה צריך דוקא חזי' לכלב תי' על הא דנטל"פ לא מטעם דחזי לגר רק מטעם דנטל"פ הוי שלא כדרך הנאתן והנה בפליאה איתא קושיא שם אם ארי' טמא איך הוכשר למרכבה להיות מד' פנים במרכבה ותי' דבאמת ארי' כשר רק התורה פסלו הואיל ומינו אוכל כל חיות טמאות ונפטם באיסור וכ"כ כתב קצת הרמב"ם במורה נבוכים בטעם איסור טמאים דלכך ארי' פסול וא"ש דשמשון כשאכל דבש ולא חש לטומאה הוא משום דנבילה דלא חזי לגר לא שמיה נבילה והראי' דנט"לפ מותר ש"מ דלא חזי לגר ל"ש נבילה רק דלמא הטעם משום שלא כדרך הנאתן כנ"ל ולזה קאמר ארי' אוכל כל החיות הרצון דלכך אסור הואיל דאוכל כל החיות וקשה הא הוי שלא כדרך הנאתן וע"כ צ"ל דשלא כדרך הנאתן אסור וע"כ דנט"לפ מותר משום דלא חזי לגר ל"ש נבילה ואף היא אינה מטמא ושפיר יש לאכול הדבש ולית בי' חשש טומאה ודוק:
יערות דבש חלק ב · פרק ד׳, ל״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.