ונראה דהתוס' כתבו בריש יומא דרבנן סברי דלא חיישינן למיתה אפי' דחד אע"ג דביבמות חששו למיתה דחד וחלקו שם בין זמן מרובה דחיישינן למיתה דחד ובזמן מועט אפילו למיתה דחד לא חיישינן וביה"כ גבי כה"ג הוי זמן מועט והנה תוס' סתמו דבריהם ולא פי' מהו זמן מרובה ומהו זמן מועט לדבר זה אבל נחזי אנן דלפי מ"ש הרמ"א בתשובותיו בשאלה קכ"ד דהא דאמרי' אשה אחרת מתקנין לו ואמרינן דצריך לכנוס אותה היינו בבעילה גמורה ולא בחופה ולכך אינו כונס ביה"כ כאשר תמות אשתו דהא אין שבות במקדש ע"ש ולפ"ז ע"כ אשה אחרת דכונס לר"י היינו שבעה ימים קודם יה"כ דבימי הפרישה א"א לו לבעול דהא חוששין שמא תמצא ספק נדה ופורשין אותו מביתו וא"כ ע"כ זמן שבעה ימים קודם יה"כ מיקרי זמן מועט ולא חיישינן למיתה:
יערות דבש חלק ב · פרק ג׳, נ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.