יערות דבש חלק ב · פרק ב׳, ס״ד

ונשוב להנ"ל כי ודאי כל ישראל בחזקת כשרים רק מאן נקרא רשע עכו"ם הם רשעים ממקום רשע באים ממרכבה טמאה ורשעים הם בעצמותם ולזאת משה ששונא לעכו"ם כמאמרו שלא תשרה שכינה על עכו"ם כאשר אמר ובמה נפלינו אני ועמך מכל העמים אשר ע"פ האדמה ולכך כשמעו מאריך אף לרשעים היינו עכו"ם חרה לו עכו"ם יאבדו ויכרתו חרה ה' ואמר לו הקב"ה חייך דתצטרך לו ובעגל לא היה צריך לאריכות אף על עכו"ם אבל במרגלים שהיו ראוים לבא תיכף לא"י לולי חטא מרגלים וא"כ ש"מ דנשלם עון הכנעני דכתיב בקרא ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עוד משמע בבואם לארץ נשלם עון האמורי לולי חטא המרגלים כנ"ל וא"כ אז שהיה ראוי לארץ נשלם עון האמורי ומשה ביקש על ישראל שימחול ויאריך להם לעונש יום לשנה שיהיו עוד מ' שנה במדבר וא"כ אף לכנעני שכבר נשלם סאתם הוצרך להמתין עוד ארבעים שנה וא"כ היה ארך אף לרשעים לכנענים הטמאים ארורים כאלה וזהו מאמר הקב"ה יהיה זמן דתצטרך ליה והיינו בזמן מרגלים ואריכת אף על הכנעני וכך היה ביקש ועתה יגדל כאשר דברת אפי' לעכו"ם להאריך אף וא"ש כללו של דבר ארך אפים אף אחד לישראל שהן בכלל צדיקים ואף א' לרשעים שהם עכו"ם וזהו הסוד אף חובב עמים כי אף אחד להאריך לגוים ולכן חובב עמים והנה אז בזמן מרדכי היו ישראל בעו"ה נדונים כעכו"ם כי השתחוו לצלם ועיקר כי נבעלו לארמית נמשכה ערלתו והרי הוא כגוי ודע והבן מ"ש במדרש בושתי שביקש לבוא לפניו ערומה כי רשעים נשפטים בגיהנם ערומים וכן אמרו בדוד שנכנס למרחץ ואמר אוי לי שאני ערום מהמצות כיון שנסתכל במילה נתיישב דעתו עכ"ל ומה זה שהיה מצער בזה והלא לא סגי בלא"ה לרחוץ במרחץ וגם הדבר בעצמו צריך ביאור: