יערות דבש חלק ב · פרק ב׳, מ״ז

וזהו אמרם כטוב לב המלך ביין שבת הי' והיינו כי ידוע כי יין המטיב לבב הוא למי שלבו רע מדאגות וצער ועצבון אם ישתה יין ישכח צערו וכאמרם לא נברא יין אלא לנחם אבלים ותנו שכר לאובד ויין למרי נפש והם המטיבים אבל מי שלבבו בלא"ה טובה ואין לו שום צער ודאגה אין היין מטיב לבב אדרבה מוסיף חום ושמחה עד שידמה למבושם ושיכור קצת כי כל מה שיוצא מגדר הממוצע הוא בלתי נאות ולכך מי שטוב לבבו וישתה יין שמרבה שמחה הרי יוצא מגדר הממוצע והנה המלך אחשורוש הלא לא יבצר מאתו כל טוב עושר וכבוד וסגולות מלכים וכל די שאלו עיניו לא נאצל ממנו ברכה א"כ היה טוב לבב בלתי יין וא"כ קשה איך אמר כטוב לבו ביין דמשמע דהטבת לבב הי' ע"י יין הא הטבת לבבו היה זולת יין אמנם בשבת ידוע זולת עם ישראל דהם נשגבים למעלה מהמזל כל העכו"ם הם יושבים תחת מזל שבתאי שמורה על ביטול וחורבן ושממה ועצבות כנודע ולכך רוב עכו"ם ע"פ אדמה מתעצבי' ומקוננים ביום השבת כי המזל מוליד עצבון בטבע והירוס בכל ענינים ולכך נוסח התפלה ולא הנחלתו לגויי ארץ כי להם השבת לעצבון גדול ולכך ביום השביעי לא הי' למלך אחשורוש טוב לבב כי מזל משמים הסיב ללבו לעצבון כטוב משטרי שבתאי ולכך הוצרך להטיב לבבו ביין כי הי' מלא עצבות וזהו שאמרו עכו"ם אין להם טובה דכתיב כטוב לב ולא טוב ממש והיינו ביום השבת כי אז לא יועיל תחבולות אדם לבטל משטרי מזל רק במקצת כנודע אבל לא יצא לגמרי פעולת המזל ולכך א"א לעמים להיות להם בשבת טוב לב לגמרי רק כטוב לבב וא"ש: