יערות דבש חלק ב · פרק ב׳, ל״ז

ובזה יובנו דברי מדרש דדרש על והיום הזה תאמרנה כדי בזיון של בלטשצר לקצף הזה דקשי' לי' למדרש מה והיום הזה אלא דדריש לי' כי נודע כי הוא בלטשצר ששתה מכלי בהמ"ק ונהרג בט"ו בניסן כנודע בהגדה של פסח וזהו מאמרם והיום הזה מה שקרה בעצם היום הזה דהיינו בזיון של בלשצר כדי שיאמרו שרות פרס ומדי וכו' וא"ש וע"ז מורה היום הזה כי הכל בא בזמנו מכוון מיוצר עולם סיבת כל הסיבות ביום שביזה בלשצר כלי בהמ"ק שגם בתו היחידה תהי' ביום הזה נבזית ונקטלת כאחד הנבלות ויצא קצף וזהו כדי בזיון וקצף וזהו מרומז ביום הזה. ברוך המקום כמה עמקו מחשבותיו איש בער לא ידע והנה יום זה אשר נלקח מאתנו מחמד כל ישראל משה רבינו עלינו לעשות גדרי' ולהתנהג בדרכיו והנה הוא אשר מסר נפשו על שבת קודש כדאמרינן ישמח משה במתנת חלקו ובאמת אשרי השומרי' שבת כראוי כי בו בחר ה' ישראל לסגולתו ויום זה חמדת וסגולת הימים ואלו שמרו ישראל שבת כראוי היו נגאלי' ובעו"ה אין אנו נזהרים בכמה דינים מלאכות ותולדות דיני מוקצה ואסורי דרבנן ועל הרוב מחמת חסרון ידיעה כי בעו"ה נפישי וחמירי הלכות שבת ואין קורא בהם לשמה ללמוד לשמור ולעשות לומדים רק מקום פלפול קושיא ופירוקא וחדוד ואין איש שם על לב ללמוד הל' שבת שיהיה שגור בפיו ובעו"ה שגגת תלמוד עולה לזדון: