אבל יש בו ב' בחינות לתרץ או דתלי' אם סיפק בידו לעשות עבירה ולא עשה יש לו שכר אבל אם אין סיפק בידו דיושב במאסר וכדומה אין לו שכר כי מה ה"ל לעשות או י"ל להיפוך דתלי' הכל בזה אם סיפק בידו לעשות מצוה ולא עשה אזי אין לו שכר דעליך לעשות טוב אבל אם אי אפשר לעשות טוב מה ה"ל לעשות וקב"ה חפץ חסד וקובע לו שכר כאלו עשה דלא היה המניעה מצדו וזה מוכח מהא דניתן שכר הואיל ששרה חיתה קכ"ז שנים ודאי דלא שייך שכר בשביל אריכות ימים כי אין זה בדידה וכל אדם חפץ רק השכר הוא כמ"ש המפרשים הואיל וחי קכ"ז שנים ולא עשתה בהם חטא רק קשה שנית קטנה מה שכר יש לה הא אינה ראוי' לחטוא אמנם אם אמרי' דתליא הכל בעשיית טוב ואלו היה שרה גדולה וראוי למצות לא היה נמנע רק המניעה היה מפאת קטנותה א"כ אף זו מצטרף לעשיית טוב דהוכיח סופה על תחלתה דלא עשתה מצוה מחמת קטנותה ולכך אמרו אשרי זקנותיה שלא בייש את ילדותיה כי מכח זקנה שהיו צדיקים הוכיח סופם על תחלתם שגם אלו ראוי' למצות ומקבלים שכר כעושה:
יערות דבש חלק ב · פרק ב׳, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.