ולכן נראה פשוט דהא פליגי אביי ורבא אי בתר שמא אי בתר טעמא אזלינן וקיימ"ל כרבא והביאו הרמ"א בי"ד סימן צ"ח להלכה (ומה שיש לחדש בזה עם מחלוקת הש"ך ביארתי במקום אחר) ומבואר במרדכי ואו"ה והביאו הש"ך בנקודת הכסף ג"כ דהואיל דאמרינן דא"א לשחוטה שתעשה נבילה א"כ יש לנבילה ולשחוטה לכל א' שם בפ"ע ולמ"ד בתר שמא אזלינן שני מיני' הם:
יערות דבש חלק ב · פרק י״ט, ס״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.