יערות דבש חלק ב · פרק י״ט, נ״ד

אך זה א"א דמשעת שילה במות אסורות אבל התוס' הקשה איך אפשר לומר דאם אמרינן מנוחה ונחלה זה שילה ובמות אסורות א"כ איך הי' מקריב שמואל וא"ל ע"פ דיבור וא"ש פסוקים הנ"ל דודאי ח"ו על עם קדוש שיעשה המרי עון אכילת דם רק הם נטו אחר שלל וחשבו הואיל דשלל גוים אישתרי דידהו לכ"ש וא"כ אין כאן איסור באכילת דם וזהו שנאמר ויעט העם אל השלל והנם אוכלים על הדם וא"כ כי ירחיב איך יתכן כנ"ל לא מיבעי' קאמר אפי' לאחר שכבשו ונאסרו הבמות מ"מ ב"ת מותר ושאול ביקש להוציא טעות זה מלבם מה עשה גלל אבן לבמה ואמר להם ושחטתם בזה הורה להם שהבמות מותרות וזש"ה הוא החל שהוא הי' ראשון להראות היתר דבמות מותרין וא"כ ליכא למימר דנחלה ומנוחה זו שילה רק זו וזו ירושלים וקשה כי ירחיב וכו' ועכצ"ל דלא הותר ב"ת רק לאחר שכבשו קשה השתא שלל גוים וכו' וצ"ל שלל דידהו לא אישתרי וא"ש ודוק זולת זה יש עוד מקום לומר בהך ב' תירוצים דגמ' דלתי' ראשון אמרינן שלל דידהו לכ"ש ובתי' שני אמר שלל דידהו לא אשתרי וגם לעיל במאי קמפלגי ר' ישמעאל ור"ע אי בש"ת נאסר או לא: