יערות דבש חלק ב · פרק י״ח, פ״א

והרמב"ם בהל' ביאת מקדש הלכה י"ז וי"ח וכבר בארנו שטעה חזקיה שעיבר שנה מפני הטומאה ואין מעברין מפני טומאה ועוד אחרת היתה באותו שנה שעיבר חזקיה ביום ל' של אדר שראוי להיות ר"ח ניסן ועשה אותו החודש אדר שני ולא הודו לו חכמים שאין מעברין ביום זה כמו שבארנו בקדוש החודש עכ"ל הרמב"ם והשיג עליו הכ"מ דבגמ' דסנהדרין משמע לר' יהודה לא ביקש רחמים על שעיבר מפני טומאה אלא דביקש רחמים על דעיבר ניסן בניסן לר' שמעון דלא ביקש על דעיבר ניסן רק מפני הטומאה א"כ יש לתמוה על רבינו האיך כתב ב' טעמים דהוי כמזכה שטרא לבי תרי ע"ש שכתב דכן משמע לי' לרמב"ם מגמ' דבתרתי טעה אבל היא גופ' קשיא מנ"ל לגמ' להרבות בטעות לחזקיה משיח ה' ונראה דלפי דברינו דלעיל דהי' בשנה שנייה וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מה מקום עיבור יש כאן אמנם אם אמרינן דמעברין שנה מפני הטומאה שפיר י"ל דחשב משה לעברו והוא דידוע הגי' ישנה בגמרא ר"ע סבר מישאל ואלצפן היו שחל שביעי שלהם להיות בע"פ והיינו כמ"ש הרא"ם ר"ע ס"ל דיום השמיני שהוקם המשכן ומתו נדב ואביהוא היה בשמיני לחודש והיה יום ז' בע"פ והרמב"ם כתב דאפי' אם היו טובלי' לא היו יכולים לעשות הפסח דטבול יום דמת אינו עוש' פסח ואמרי' בגמ' דפסחים לגבי קופץ שונה ומטביל כגוןשהיה נשיא חולה וכו' ופירש"י דנשיא שמת כל ישראל חייבים לטמאו' לו והוי פסח הבא בטומאה דנטמאה רוב הקהל דכבר כתבנו לעיל דמשה אמר סבור הייתי אני או אתה לפ"ז משה דידע דבח' ניסן יהיה הקמת המשכן ויתקדש השם ב"ה במכובדים שלו דהיינו לעי מחשבתם הוא או אהרן ימותו וא"כ הוי מת נשי' ויהיה נטמאו רוב הקהל כנ"ל ויהיה פסח בטומאה ולכך חשב משה לעבר השנה ויהיה הקמת המשכן בשמיני לחודש העיבור ויהיה זמן לטהרת כל הקהל עד הפסח וא"ש: