יערות דבש חלק ב · פרק י״ח, י״ג

ונראה דהרמב"ם פסק בהלכות ת"ת פרק רביעי הל' ז' אין שואלין מעומד בבה"מ והרמ"א חולק עליו מהא דאמרי' בבכורות דף ל"ו דר"צ הוי ליה בוכרא רמא ליה שערי בסלא כו' אתי לקמיה דר"י אמר כלום חלקנו בין חבר לע"ה אמר הן כו' אתא לקמיה דר"ג אמר לא ע"ש עד שעמד השואל כשנכנסו בעלי תריסין ושאל כלום חלקנו בין חבר לע"ה ע"ש מזה הוכיח הרמ"א דלא כהרמב"ם דמוכח דשואל מותר לעמוד ותי' מהר"י השואל בב"המ דרך הלכה ופלפולא צריך לישב כשאר בני בה"מ אבל השואל דבר לעצמו בבה"מ להורות לו הלכה למעשה הוי כבעל דין דצריך לעמוד לשמוע דינו עכ"ל והרא"ש הביא בשם גאונים בהא דקיי"ל ת"ע רשות הקשו למה אמרינן גבי ר"ח טעה ולא הזכיר ר"ח בת"ע אין מחזירין אותו ואמרו הטעם לפי שאין מקדשין את החדש בלילה ל"ל האי טעמא תיפוק ליה דרשות הוא וכהנה הקשו כמה קושי' לכן תי' הגאונים דהא דאמרינן ת"ע רשות היינו למאן דלא צלי כלל מעולם אבל אם כבר צלי חד זימנא כבר חל עליו תיקון יעקב והוקבע ת"ע לחובה ולפי זה אם רשב"י שאל דרך הלכה יתכן עליו שפיר הך פלפולא דר"ג ור"י אי רשות אי חובה אבל אי רשב"י שאל זה למעשה דנפשיה להורות לו א"כ איך שייך לפסוק ולומר לו שהוא רשות וכי ס"ד דרשב"י לא היה מתפלל כל ימיו אף פעם אחד ת"ע ואף אם רשות הוא מ"מ הוא מצוה ומסתמא לא ביטל רשב"י ממצוה כזה וא"כ כבר הוקבע עליו לחובה וזהו כונתו של ר"י דלכתחלה כששאל השואל לר"י בביתו היה ר"י סובר דהשואל שאל דבר זה דרך הלכה אם רשות הוא או חובה והשיב לו ר"י דרשות הוא והיינו למי שלא התפלל עדיין ת"ע כל ימיו אמנם בבה"מ בראותו דעמד השואל ושאל וא"כ הוכיח ר' יהושע בע"כ דרשב"י שאל לנפשיה למעשה דאי ס"ד להלכה לא היה לו לעמוד אלא ע"כ לעצמו שאל ואצלו בודאי חובה כנ"ל דודאי כבר היה מתפלל רשב"י פעם אחד והוקבע לחובה כנ"ל ומש"ה כשאמר ר"ג כלום יש אדם שחולק עלי בדבר הזה אמר לאו כי בדבר הזה ודאי אין חולקין עליו וא"ש והבן: