יערות דבש חלק ב · פרק ט״ז, נ״ה

דלמ"ד אין מיתה בלא חטא מא"ל וגם מקרא מלא אין צדיק בארץ וכו' אבל הרצון כי מה שחטאו לא הי' בעבור רוע מזג גופם ורוע סדר ענינם רק הוא כי הנחש כרוך בעקבי התולדות מיום אדם וכן במ"ת הי' הנחש סר לולי שחטאו בעגל דכתיב וימירו כבודם בתבנית שור אוכל עשב והוא כהנ"ל. כי השור אוכל עשב להעלות הניצוצות מן ירקות לגדר חיים ומה שמץ טוב נמצא בו שכל רוחני שלו הוא מלקיטת רוחני ירקות שדה והם השוטים עבדו לו לקבל ממנו רוחני ושפעת אלהים כאשר קבלו מטרם מן משה דכתיב ואצלתי מן הרוח וזהו היה כוונת מעשיהם כנודע בספרי מפרשים וכאשר כבר הארכנו בזה במקום אחר וגם לא הונח בזה אלא שע"י מרגלים גרמו להצית אש בציון וכמו שדרשו אתם בוכים בכי' של חנם וכו' ומזה גרמו להבעי' אש במקדש ה' אשר שם נחלש כח הנחש בעבודת הקרבנות וכדומה. והסירו כל סוגי' ובדילים מישראל על שאמרו הלן בירושלים לן בלא חטא ועל כולם הי' סיבת מכירת יוסף אשר זה הי' מעורר חטא קדמון ונתחלק לס"א לשלוט: