יערות דבש חלק ב · פרק ט״ז, י״ג

ובזה א"ש קושי' הגמ' דבגמ' ס"ד הך טעמא דאם ירצה עליון ליקח עפרו וכו' ותחתון למלאות וכו' אינם טעמים כלל רק דחיות בעלמא כמ"ש האסיפת זקנים ותו' שם וא"כ מסברא העליון מוחזק דהרי גדל בעפר שלו ומ"מ ס"ל דפליגי אי שדי נופו בתר עיקר וא"כ שפיר פריך דע"כ לאו מיעוט איכא דגדילין מהעיקר דהא העליון מוחזק ואיך יחשוב ר"י שהוא של תחתון ואי דרוב איכא הא קיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב והוי של מוחזק ומשני הגמ' התם דאיכא טעמא דזה אמר שיכול למלאות גינתו וזה אמר שיכול ליקח עפרו וא"כ אין כאן מוחזק כלל כמש"ל וא"כ שפיר אזלינן בתר רוב אבל בטבל הולכין אחר מיעוט להחמיר כדין דשיל"מ וא"ש אבל מ"מ בגוף הדין מחלוקתם דר"מ ור"י אי שדי נופו בתר עיקרו וא"ש והכל מכוון ומיושבים דברי הרמב"ם דאף דפסק בערלה כר"י משום דאזלינן בתר רוב מ"מ בטבל פסק להחמיר דהולכין אחר מיעוט דהוא דשיל"מ: