אבל עוד יש להבין וכי בשביל שמלך מצוה דברי שטות יסורו לשמוע בקולו אבל הפי' לא נתקיים פירש"י שהיו ממהרים להרוג טרם בוא גבול שגבל י"ג אדר ויש להבין איך יקדימו כיון שהוטב בעיני המלך לתת גבול ש"מ שאין רצונו להקדים ההריגה אבל חשבו באמת אין המלך מקפיד אם יהיו נהרגים תיכף והא דהאריך עד י"ג אדר כי אין דרך המלך לצוות לעשות דבר בלי נתינת טעם ואמרו בגמרא דע"ז גזירה חדשה אין מגלין טעמו אלא לאחר י"ב חודש ולכך האריך הדת מי"ג ניסן לי"ג אדר שני שהוא י"ב חודש ואז יגלה טעמו אך זהו אם המלך אין מצווה בלי טעם אבל באגרת ראשון שצוה להיות כל איש וכו' אין כוונה כפשוטה כי פשיטא וכו' וע"כ שמוכרח לדבר בלשון עמו ואין בידו למחול וזהו גזרה שאין בו טעם הרי שמצוה בלי טעם וא"כ ע"כ הא דנתן זמן יב"ח הוא שאין רצונו מקדם ולכך לא הרגו מקדם וא"ש:
יערות דבש חלק ב · פרק ט״ו, נ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.