וכן הצדקה שצוה אחשורוש ליתן המן בעדו כי אמרו חז"ל משל לבעל תל וחריץ וכו' וכן מוכרח כי איך לא הרגיש אחשורוש בהמן שהוא משנהו ומשגיח בטובת המלך ומדינה כחוק המשנה למלך ואומר למלך כי יהודי' במלכותו הם לנזק וכדומה איך יתכן שיאמר שיתן מכיסו למלך בגין כך אדרבה לו יחויב ליתן מוהר שמשגיח בטובת הכלל וכי כל משנה למלך שיתן עצה מה לעשות במדינה אם לעקור או לנטוע יאמר שיתן משלו אם יקום עצתו דבר זר הוא והלא היה למלך להרגיש כי עצתו אינו לטובת מדינה רק יש לו שנאה וטינא ואמת אמרתי כי המן לא אמר שיתן משלו כך וכך רק אמר שיכתב לאבדם שיעשה אותם מכר מי שרוצה להמית יהודי יתן כך לגנזי המלך ואמר המן שערב לו למלך שיעלה דמי מחירן יו"ד אלפים ככרי כסף ולכך יתכן שאמר המלך הכסף נתון לך ולא אמר מחול כנודע כי מה שהוא של אדם ולא יצא עדיין מרשותו לא שייך בי' לשון נתינה אבל לפמ"ש ניחא נתון מה שתקבל מאחרים אבל חז"ל לא פי' כך ולכך דרשו כי באמת היה לאחשורוש להרגיש שהמן שונא ישראל כנ"ל רק הוא היה ג"כ שונא לישראל ע"ז אמרו משל לבעל תל וחריץ וכו' והבן והי' ראוי שגם על אחשורוש יעבור כוס פורענות ובפרט כי אמרו חז"ל לומר למלך לתלות מרדכי על העץ אשר הכין לו תנא לו הכין וצריך ביאור וכבר אמרתי בזה כמה אופנים:
יערות דבש חלק ב · פרק ט״ו, מ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.