ואמרו משחרב בהמ"ק ראוי היה שלא לשתות יין והיינו כי אין לנו לשמוח לאחר חרבן כי אף שאחד אשר קיימי' לי' שעתא ורואה טובה בעמלו ומתת ה' הוא לו הלא כל ישראל כאיש אחד וגוף אחד ובגולה רוב ישראל הם בצער ודוחק ותרב בבית יהודים תאניה וא"כ איך ישמח וכי ישמח יד של אדם הואיל הוא נקי משחין אם יעלה שחין ונגעי' ברגל וכדומה משאר איברים ולכן המשמח בגולה מפריד החבילה ומורה בעצמו כאלו אין עם ישראל כגוף אחד וזהו מרי גדול ולכך אמרו כי הרוגי ביתר היה מעדרים הכרמים בדמיהם עד שכאשר ניתנו לקבורה תקנו על היין הטוב ומטיב והיינו כי הם נענשו ששמחו במפלת ישראל ושמחו בגדולתם ולא חששו לחרבן ב"המ ויין הוא המשמח לבב לכך היה העונש שהיו בדמם וגופם משבחים ומזבלי' היין וכן אנו בשתיית יין יש לנו לעורר עון ביתר ולשום אל לב מבלי לשמוח יותר מהראוי וביתר יוכיח ולכך תקנו על היין הטוב והמטיב:
יערות דבש חלק ב · פרק י״ד, ל׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.