אמנם בחזקיה היה ההיפך כי שב השמש לתחלת זריחתה והיה בוקר אור ונץ חמה מחדש כי שב עשר שעות והיינו כי חזקיה התפלל והטוב בעיניך עשיתי שגנז ס' רפואות ועיין ברמב"ם כי היה ענין טלמסאות והעיקר היה לעשות כוונים למלכת שמים בזריחת החמה כי בטבע החמה בזריחתה לרפאות חולה כאמרם אזלי יומא אזלי קצירא ולכך עושים בזמן ההוא כוונים וטלמסאות להוריד שפע חמה בשלימותו ויקרה רפואה לחולה ההוא שחוקקין צורתו על הדמות ההוא של טלמסאות כנודע בגזרת מלאכת ניגראציא וזהו גנזו חזקיה א"כ כל ענינו לטוב בעיני ה' בזריחת השמש לכך שב השמש על זריחתה ומשם צמחה ישועה לו והיה לאות נאמן כי ישר בעיני ה' שגנז ס' רפואות וכי שמע בקולו וכן מנשה עבד לשמש וא"כ ראוי לשקוע השמש אבל שב לה' וזדונו נעשה כזכיות ולכך שב השמש אחורנית למקום שזרח להורות כי נתקבל לתשובת מנשה ויזרח אורו מחדש ותמור עבירה מצוה:
יערות דבש חלק ב · פרק י״ד, כ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.