אבל הענין כל חשיבות כמ"ש המפרשים שהיה יוכל לקרוא ע"י מלאך והקב"ה בעצמו קרא היש חשיבות יותר מזה וא"כ במעמד הר סיני שהיו שם מלאכים רבים אולי באמת הי' קריאה ע"י מלאך ואין כאן מעלה יתירה אבל בהך כ' מאהל מועד מק"ק כמ"ש רש"י ושם כתב וכל אדם לא יהיה ודרשינן אפי' מלאכים א"כ ע"כ קב"ה קראהו וזה מעלה יתירה ולכך הקטין עצמו והנה ודאי אם היה בדרך פשוט לקרוא ע"י מלאך וקראהו הקב"ה בעצמו היא מעלה יתירה אבל אם אינו אפשרי בדרך פשוט אין כ"כ מעלה וכבר אמרו אדה"ר בלשון ארמאי סיפר שע"י חטא נשכח הימנו לשון הקודש קדשי שמים ובלעגי שפה ידבר ולא נשאר בו רק שיורי לשון קודש שהוא תרגום וא"כ לא היה במציאה פשוט לקרותו ע"י מלאך כי אין מ"ה מכירין בלשון ארמאי ואין כ"כ חשיבות אבל במשה שהיה באפשרי לקרותו ע"י מלאך העומדים חוצה לאהל וקראהו קב"ה בעצמו מאהל מועד זה חשיבות והיה חביב ביותר. כלל הדברים מזה שמקטין משה א' ולא קשי' הא לאדם נמי קרא צ"ל דאדם בלשון תרגום סיפר וכמש"ל רק יש להבין מה קשי' לי' למדרש ולאדם לא קרא די בחשיבות זו ששקול כאדם יציר כפו של הבורא ודיוקן דמלכא קדישא:
יערות דבש חלק ב · פרק י״ג, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.