והנה יעצו לו לילך למואב דכתיב שאנן מואב היינו כי בזה רמזו לו להגין עלי' כי האלשיך כתב כי ושתי טענה היא בת מלך ואינה כשאר נשים ואין כבודה בשביל כבוד אחשורוש וא"כ אין ראוי לה לבזות אבל הוא חשב במות בלטשצר אפס הכבוד ואין שלטון ביום המות והכל מכבודו ואף היא ראוי לה להתבזות בשבילו והנה ידוע במדרש כי לכך שאנן מואב מנעוריו ובגולה לא הלך בזכות אברהם ולוט שהלך מארצו לא"י עם אברהם וצריך טעם למה נשרף כל ארץ מואב ואש אכלה ארמנותיו וטעם מבואר בנביא עמוס על ג' פשעי מואב ועל ד' לא אשיבנו על שרפם עצמות מלך אדום בסיד לכן תאכל אש וכו' ופירשו מפרשים כי אע"פ שמת מלך היה והיה ראוי להם לנהוג בו כבוד ולא לשרוף עצמותיו בבזיון וזהו כוונתם זילי לגבי מואב דכתיב שאנן וכו' וע"כ השרפ' בארצם היה כמאמר הנביא שנהגו בזיון בעצמות מלך אדום וא"כ ש"מ הגוף במותו עדיין כבוד מלך עליו וא"כ יש לושתי טענה:
יערות דבש חלק ב · פרק י״ג, ל״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.