יערות דבש חלק ב · פרק י״ב, נ״ה

אבל ידוע כי לפני שבר גאון והטעם כי משגיא לגוים ויאבד וכבר ברח יונה מן נינוה כי אמרו הגוים נוחי תשובה הם וידוע כי ה' אל ארך אפים חנון ורחום וכן הי' באמת שם ולכך אם רצון הקב"ה להעביר האומות אם ישלח להם פורענות מעט מעט תיכף ישובו בתשובה וה' חנון ורחום וכמו בנינוה ולכך שלח להם גאון לפני שבר ובלי ספק שלא ישובו אפי' תשובה של רמיה כי בדבר גאון ישכחו ה' בדרכם הרעה ולא יעשו טוב אין גם א' ואף ה' יעלה בם לכלותם וכאן אמרו מרגלים ארץ אוכלת יושביה היא שמתים למאוד וכנעני' מקברים בכל מקום א"כ אין זה לפני שבר גאון ובלי ספק ישובו וישמע ה' כמו נינוה וה' חנון ורחום ישמע קולם בלי ספק וא"כ לשוא אנו משמרים ועמלים כי לא נירש הארץ ולכך טוב לשוב מצרים וא"ש. ולכך הוכיחן יעקב באמרו כי באפם הרגו איש ופירש"י וכן במד"ר כל העכו"ם נדונין כאיש אחד והיינו אף דדנו שכם בדין א' למות דב"נ מצוה על הדינין כמ"ש הרמב"ם בה' מלכים ולא הי' להם להניח שכם לחמוד בת יעקב מ"מ הא אין דנין שני' ביום אחד ולמה הרגו כל העיר לבטח ביום אחד רק דכל העכו"ם נדונין כאיש אחד ואמרי' בש"ס דר"ה דביחיד אין הקב"ה מתנחם לאחר גזר דין ובצבור מקרע. ולפ"ז מה יראו אולי ינחם ה' על כליון כנענים הלא כבר חרץ משפטם והם כאיש א' ותו ליכא בי' חזרה כלל ולכך אמר הואיל ובאפם הרגו איש שוב אין להם אמתלא כלל בענין מרגלים שרצו לשוב מצרימה: