יערות דבש חלק ב · פרק י״ב, נ״ג

אך יובן במ"ש כבר במ"ש מקדם שאין ישראל מתוארי' כלל בתואר רשעים והכתוב אמר ועמך כולם צדיקים וכאמרם מלאים מצות כרמון ובפרט שהיו לאחדים והצדיקים והרשעים כגוף א' חשוב ואם א' לו תואר פנים למאוד רק יש לו חסרון ברגל ממש יתארהו בתואר נחמד הואיל ופניו יאירו וכן הדבר באומה ישראלית צדיקים שבהם מאירים כשמש ולא נקרא חסרון שאר איברים רשעים שבדור אמנם למי יתארו תואר רשעים לעכו"ם כל גוים כאין נגדו כאפס ותוהו נחשבו לו הם נקראים רשעים באמת אין בהם חפץ ותבונה והקב"ה אמר שמאריך אף אפי' לעכו"ם הם הנקראים רשעים וע"ז חרה למשה כי כל כוונתו היה להתגדל טובת ישראל ולא של גוים וכמאמר הנביא שפוך חמתך אל הגוים וכן משה אמר ובמה נפלינו מכל העמים אשר ע"פ האדמה ולכך אמר רשעים יאבדו ואמר הקב"ה דאיצטרך ליה וזהו לא הי' בעגל כי בעגל לא הי' אריכת אף רק לישראל שהם בתואר צדיקים אבל במרגלים שהיה בחסד ה' מבלי לכלות כרגע דור המדבר רק במדבר יהיו מ' שנה ושם יכלו שנותיהם כנודע וכבר שלם עון האמורי בצאתם ממצרים והגיע עונת של ז' עמים לא"י לכליון להרוג ולאבד כי עלתה רעתם והוי ראוי שיבואו ישראל תיכף להרגם ועכשיו שהאריך לישראל להמתין לו במדבר מ' שנה ובין כך ישבו העכו"ם בא"י אף לעכו"ם האריך אפו וקיצם המתין עוד מ' שנה והרי שהאריך אף לרשעים והיה זה בגלל צדיקי' לטובת ישראל כי זולת זה אף בישראל יצא תיכף אפו וחמתו וזהו דלא צריך ליה בעגל יהי' ארך אפים לרשעים והבן כי זה אמת והנכון והנה זה הכל שייך בהקב"ה ורחמיו על כל מעשיו כתיב ואינו חדי במפלת רשעים אמנם משה הוא דנתעורר חימה על הגוים האלה ברצונו שחפץ שלא יאריך להם הקב"ה אף כלל וכאמרם אחרים משיש והוא אינו שש לגודל רחמיו ומדת טובו ולכך אמר משה לדעתך מבלי חס על הרשעים הארורים האלה שלח מרגלים ולא לדעתי כי ה' חפץ חסד לכל ברי' וא"ש: