יערות דבש חלק ב · פרק י״ב, כ״ט

נא חדלו הרע וזכרוהו אחרי' התקוה אשר זה כל אדם לשוא אנו עמלים ובעו"ה הכל מכח גאוה ורום לבב כמו ירבעם שאיבד עולמו קבל רוח יתירה דהוי בי' אוי לנו דור שפל אישים אשר לא ידעו בין ימין ושמאל וכל רז אנס להם יתגאו וילכו אחרי הבל חובה לנו לבכות תמיד יום ולילה על חרבן בהמ"ק ואורך הגלות הגיע יו"ד טבת תקיא"ל אין קול ישועה ואלו היו אבותינו יודעים מזמן ארוך כזה היו מאבדין עצמם ויעקב שביקש לגלות את הקץ ונסתם הימנו שכינה הוא הטעם כשהשיג ראה זמן ארוך והיה מצער מאוד על בניו אוי והוי כל זמן ארוך יהיה ישראל בגולה בלי תורה וארון ה' מזבח נביא אורים ותומים שכולם מביאין שלימות וכאבו נעכר וא"כ נסתלק השכינה כי אין השכינה שורה לא מתוך עצבות ולכך נסתם הקץ מכל נביא כי כאשר יגיע לאורך הגלות תיכף היה לו צער כדרך הנביאים השלימים אשר בצרתם להם צר וקוננו יותר מאתנו כי הם הרגישו וידעו בחסרון שלנו ולא נחנו כפגרים מתים בעו"ה לא ידענו חלינו וחסרינו כאיש שכל חושיו בטלים וא"כ פסקה רוח הקודש ולא היה להם אפשר להשיג יותר ועכ"פ מה לנו הגאוה והכתוב צווח אל יתהלל חכם וכו' כי אם השכל וידוע אותי והטעם כי הכל מה' וא"כ במה יתגאה אם היותו חכם אלו לא נתן לו ה' לא היה לו כן אבל ביראה יתהלל כי זהו מפאת הבחירה ואינו בידי שמים עכ"ז לולי ה' בעזרו אף יראת ה' בעו"ה יצה"ר כהר גבוה ולולי עזרו ה' נגד יצה"ר אינו יכול לו ולכן במה יתגאה איש ואין לו אלא תפלה לה' יתברך שיעזור לו מיצה"ר וכן דוד שאמר בחנני ה' היה כי לבו היה חלל בקרבו וחשב כי אין יצה"ר אבל כשבא לידי נסיון סילק הקב"ה עזר וסעדו ממנו ונשאר לבדו ולוחם עם יצה"ר ונכנע תחת יצה"ר להסיתו: