יערות דבש חלק ב · פרק י״א, ו׳

וידעתי כי הרבה יתלו במקרה זה בזקנה וזה בחולשת גופו וזה ברב צערו וכדומה אבל אל בניי ח"ו לתלות במקרה כי העם אשר בחר ה' לנחלה לו ונכנס עמם בברית איך יניחם למקרה הזמן והטבע וכי כך מדת הברית להפקי' באי בריתו למקרה הזמן ופגעי טבע ובמה נפלינו אנחנו באי ברית ה' מכל עם אשר ע"פ אדמה וביחוד בעלי תורה המלך חפץ ביקרם והוא מונה רגעים ובקרים מתי יבא עת שצדיק נולד כמבואר במדרש פ' בלק ועכשיו שנולד ונתגדל איך יסתיר פנים ויניח אותו הפקר כל מוצאי פגעי טבעיים יהרגו ולכך אמרו בירושלמי כד דמך ר"ס אמרו שבטים מציאה מצאו כתיב ויצא ויחרדו לבם אנו שאבדנו לר"ס עאכ"ו והיינו כי ודאי אף השבטים היו יכולים לתלות ענין הכסף במקרה כי האיש הממונה ע"כ עסקיו מרובים וטרוד בנכנסים ויוצאים לקבל מעות ולמכור עד שבקל נפל הטעות ונתערב הכסף בתבואה ושלא במתכוין הגיע הכסף לשקים. וכהנה דברים במקר' רק ח"ו הם לא תלו דבר במקרה רק משמים ואמרו מה זאת עשה לנו וכו' ולכך חרדו למאוד וא"כ הדבר ק"ו שבטים שמצאו מציאה לא תלו במקרה רק בכוונה מבעל הכונה ויחרד לבם אני שאבדנו ר"ס היותו ת"ח גדול וצדיק עאכ"ו שאין לתלותו במקרה רק בכוונה מה' לעונש לדור ועונותינו הטו כאלה ויש לנו להתאונן: