יערות דבש חלק ב · פרק י״א, מ״ו

והנה העיקר לתפוס בעו"ה בגולה אשר אין לנו שיור רק התורה ותפלה כי בתורה קב"ה שורה כמו שאמרו שנים שעוסקי' בתורה שכינה שרוי' וכן לתפלה קרוב ה' דכתיב קרוב ה' לכל קוראיו ולכך אמר הנביא תוכחת מגולה על עוסקים בתורה שעוסקים כל היום וקרוב לזמן תפלה מפסיקים בשטו' להריח עשב טובאק וכדומה ועל זה צווח הנביא דרשו ה' בתפלה בהמצאו שהוא כ"ז שהיה כאן כי עסקת בתורה קראהו בתפלה וכן להיפוך להמוני עם שמתפללים ראוי תיכף לילך מחיל לחיל לתורה כי בתפלה ה' קרוב כנ"ל קרוב ה' וכו' קראהו בהיותו קרוב קראוהו בתורה לשים שכינתו בתוכם ועיקר תפל' באמ' דהיינו בכוונת הלב ומזה קונה חיים לעצמו כי זהו ענין והתוית תו על מצחות האנשים ודרשינן תיו תחיה תיו תמות היינו כי במצחות אנשים נרשם אמת וכאשר הוא כך ואין החטאים מחפי' לאות אלף שהוא אלף נהורים המאירים לאדם וע"ז נאמר אם יש מלאך אחד מני אל"ף דייקי אז באמת בשלימתו והוא חיים כנודע אמת הוא במ"ק ט' והוא חי וקיים אם תגלגל מנין ט' לעולם נשאר מנין ט' והוא מספר חיים וזהו תיו תחיה כמנין אמת אבל שבעו"ה מחופים בעונות עונות הם מחפים ושמים אור חושך ונחשך האל"ף ונשאר מת מן אמת וזהו תיו תמות ולכך להעביר העונות צריך תפלה בדמע ולרחוץ בדמע כמ"ש הזהר כי כך נתן רשב"י לאחד לרחוץ פניו בדמע ולהעביר הרושם הנעשה לו בפניו ע"י חטא וכן כתב האר"י ז"ל: