ואמרנו הטעם זקן זה קנה חכמה וששים לזקנה והיינו כי למעלה מבן עשרים לעונשים והטעם כי אמרו בגמרא דב"ב בן למכיר בנכסי אביו בקרקע צריך להיות בן עשרי' ונתנו הטעם כי עד בן עשרים דעתו קלישתא ואין דעתו כדאי לסמוך עליו ולכך במשפט צדק למעלה אין מענישין אלא למי שדעתו שלימה אבל מי שדעתו קלוש אינו בגדר עונש וא"כ מתחיל דעה גמורה באיש מבן עשרים ואמרו חז"ל עד ארבעים שנה לא קם איש אדעתיה דרבי' א"כ אימת קנה חכמה כשעברו עשרים וארבעים שהוא ששים וס' לזקנה וזה קנה חכמה כי אז קם אדעתי' דרבו ונתמלא חכמה ולכך המפרישין בניהם מהתורה קודם שהם בני עשרים הם גונבי נפשות כי תורה ירושה לנו מאבותינו מורשה קהלת יעקב עד שאמרו עכו"ם העוסק בתורה ה"ז כגוזל וזה השוטה מוכר חלקו בתורה בבצע כסף אין לו רשות למכור בנכסי אביו עד שיהיה בן עשרים ואביו משיאו לעבור ד"ת אוי לנשמה והמה כאדם עוברי ברית בעו"ה:
יערות דבש חלק ב · פרק י״א, ל״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.