יערות דבש חלק ב · פרק י׳, ס״ג

ולכן בניי הזהרו בשפת אמת כי הוא חותם של חיים כאשר אמרו כי אמת במ"ק ט' והוא מספר שתמיד בכפלים נשאר מ"ק ט' היא חותמו של הקב"ה כי הקב"ה מעלה ותחת כדכתי' בשמי' ממעל וארץ מתחת מ' דממעל ודמתחת פעולה וכך היא אמת "אחד "מעלה "תחת ולכך יסד הפיוט אמת חותמו להודיע כי הוא כי כך ר"ת ועיקר אמת שיהיה מעשינו בלב תמים ואז הוא עדות אמת במעשיהם ולכך ר"ת אמת "את "מצותי "תשמור ובאמת מחשבת הלב היא מועיל לאדם מאוד אם אין לאל ידו לעשות המצוה ומחשב בה' לעשותו ומצטער על שאין סיפק בידו לעשותו יחשוב לו שכר כאלו קיים המצוה בכל פרטיה ודקדוקיה מבלי פניה כלל וזהו שאמרו כי איתתא דרחב"ד אמרה לבעלה דהוי דחיקא לי' טובא לבקש איזה דבר מע"הב יהי' לי' כרעתא דדהבא חזיא בחלמא כל צדיקים אכלו פתורן דג' כרעי' והם בשנים כרעי' אמרו ביקש רחמי למשקל ושקלי מיניה תנא גדול נס אחרון מראשון דגמירי משמים יהיבי ולא שקלי ויש להבין חסידים כמותם יתאוו להן ולבקש מעה"ב חלקם וזהו גנאי גדול לצדיק שלא ישמח ביגוניו ורעתו אשר קרה לו מה' כי זהו הכל לטובתו וח"ו לבקש מעולם הבא לעה"ז ולעשות קודש חול כי הלא כל עניני עה"ז הם הבלי עולם כחציר יבש וכ' וגם למה צדיקים בפתור' בג' כרעים ואיהו בב' מה זה וא"כ ה"ל למיהב ד"א שאינו כרעים ומה איכפת ליה לרחב"ד אם יהי' על שנים או על שלשה כרעים ועוד מתחלה מה קסבר הלא ביקש מן עה"ב וכי לא דבר זה יהיה חסר לו מעה"ב הלא ע"ז היה מתחל' המבוקש לנכות לו מן שכרו דע"הב וליתן לו תמורתו בעה"ז וגם מה שאמרו כי היה נס כי לא שקלי משמיא הלא מקרא מלא ה' נתן וה' לקח וגם מה שאין לוקחים משמיא הוא להרע לאדם כי מעליון לא תצא הרעות אבל כאן הא היה לטובה ורצונו בכך: