אמנם ידוע מ"ש בזוהר על לא תלין נבלתו על העץ היא על אדם שיראה לעשות תיכף תשובה בו ביום כי החטא תיכף נבילה בגופו ואדם קרוי עץ ולכך לא תלין נבלתו על העץ וכ"כ שהעבירה נתייבש יותר פוגם בגוף ועושה רושם עד ששב מטהור לטמא ונתנו סימן סרכה בת יומא לא שמיה סרכה כי אם נתישן הדבר היצה"ר גובר והתשובה קשה והחרטה אינו מועיל כ"כ משא"כ תיכף התשובה מועיל כאשר דרשתי בזה כמה פעמים. וזהו היה זמירות דוד שלא איחר ה' לשלוח לו נתן להוכיחו על חטאו עד שנתישן הדבר ונשקע בחטא רק תיכף שלח לו להוכיחו ובאמת תיכף נתחרט ושב לה' ורפא לו:
יערות דבש חלק ב · פרק י׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.