יערות דבש חלק ב · פרק א׳, ל״ה

ואם כי הדבר בעצמותו נכון כן הדבר נוגע לתוכחת מוסר כי הזהר דרש הך כי תצא למלחמה על אויביך היינו אויב הפנימי אויב יצה"ר להלחם אתו למולו כי מורה על מלחמת רשו' כמ"ש רש"י ופי' כי אם היצה"ר רוצה שתעבור שום מצוה ודקדוקי מצוה וסייג ח"ו זהו מלחמת חובה ועל זה נאמר ל"ת כל נשמה כי מכל שמץ איסור תיכף מחיה אלפים קליפות וחיצונים ולכך נאמר לא תחיה כל נשמה אבל מלחמות רשות דהיינו שרוצה הוא להתענות או לעשות שאר פרישות שאינו מצוה בו ויצה"ר מסיתו מבלי לעשותו זהו מלחמת רשות אבל כבר נודע כי אמרו חז"ל כל המתענה נקרא חוטא ומצינו בחז"ל להיפך שהושחרו שיניהם מפני תענית אבל שניהם אמת אם בלא"ה היצה"ר נכבש אף כי יאכל וישתה רק אם יתענה יבטל כח יצה"ר לגמרי ממנו זהו אינו כי צריך ליתן ליצה"ר קצת כמ"ש בדרוש מקדם דוגמת שעיר המשתלח ולכך אסרו להתענות אבל מי שמרגיש שזולת התענית וסיגוף יגבור יצרו עליו ובזה יכניעו שלא יכול להסית אותו פשיטא שיש להתענות ועור בעד עור וכל אשר לו יתן בעד נפשו לבל יורידהו שחת וזהו שאמר על אויביך היינו כנגד אויביך דיצר הרע מתגבר וביקש לכבשך אז הרשות בידך להתענות וזהו כנגד אויביך למולו להתיש כחו אבל אם היצר הרע לוחם נגדך ואתה מבקש להלחם בו לא יהיה כי א"א לבטל מכל והדרש נכון ואמת: