יערות דבש חלק א · פרק ט׳, ו׳

ובזה יש להבין מה שאמר ר"י (עדיות פ"ח מ"ז) שמקובל הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר וכו' שנתקשו בו מה טיבה של הלכה למשה מסיני זו ואנה נרמז דיש לומר דהלכה למשה מסיני היה דרך כלל שאין רשות ביד נביא על פי נבואה זולת מגדר מלתא שיש אפילו רשות ביד ב"ד לשנות דברי תורה אפילו לשעה והכי כתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש ועל זה ודאי היתה הקבלה הלכה למשה מסיני וא"כ אליהו ז"ל שיבא אף שיאמר לטמא ולטהר לאסור ולהתיר אין שומעין לו דאין רשות ביד נביא לשנות מה שהוא נגד דבר הלכה המסור בידינו ולכך אינו בא אלא לקרב ולרחק כו' דדברים אלו הם רק גלוי מלתא ובירור האמת ואין בם ניגוד לדברי תורה ובזה יבנו כל המשך המשניות בעדיות שהתחלנו דאמר ר"א שמעתי שהיו בונים בהיכל עושים קלעים וכו' וקשה הא חסרה ליה מדה ותירוץ הנאמר לעיל דהוסיפו אחר כך על המדה דחוק ליה כהנ"ל ולכך בא ר' יהושע ליישבו ואמר שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית וכו' דקדשה לעתיד לבא ואם כן לא קשיא מידי להנ"ל דלא חסר ליה מדה וקלעים רק שלא יסתכלו כנ"ל רק דלא תאמר מנא ליה כן דלמא לעולם לא קדשה לעתיד לבא והא דהקריב בהיכל והיתה חסרה מדה דלמא היה על פי נביאים כנ"ל ולזה קאמר אר"י מקובל אני הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר היינו כמו שכתבתי שאין רשות ביד נביא לשנות דבר מצוה אפילו לשעה דכתיב אלה המצות א"כ לית ליה כן ועל כרחך דקדשה לעתיד לבא וא"ש והדברים צרופים כפתור ופרח ויש מקום ליישב הך מלתא דר' יצחק דאמר שמעתי שמקריבין בבית חוניו והדר ביה מקושיא דר"מ וקשיא ליה קושית התוספות דכי לא ידע משניות דרב מרי בשניישב המדרש באליהו כתיב (מלכים א' יח לו) ובדברך עשיתי כמו שבראת עולם דכתיב (תהלים לג ו) בדבר ה' שמים נעשו אף עכשיו אמור לאש שתרד מהשמים ויש להבין מה דייק בזה ומה רצונו באומרו כמו שבראת עולם וכו' אבל הענין דאמרינן (מנחות קט ע"ב) חוניו בנה בית לה' במצרים כדכתיב ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים והקשה בתוספות (ד"ה והעלה) הא הוי שחוטי חוץ ותירצו המפרשים דלא נאסרו שחוטי חוץ אלא בארץ ישראל מקום מקודש לה' ושם נבחר ירושלים מזולתו אבל לא בחוץ לארץ כי לא חלה קדושת הבית ואמרינן במדרש (ילק"ש ח"ב רמז מ"ז) תבור וכרמל בשמך ירננו (תהלים פ"ט יג) תבור וכרמל מהרי חוץ לארץ היו וכשנתן הקב"ה התורה נתקו ממקומן ואמרו היש הרים גבוהים מאתנו עלינו יתן ה' תורה ולא נתן ה' עליהם תורה דכתיב למה תרצדון הרים גבנונים ומה שכר נתן להם הקב"ה קבעם בהרי ארץ ישראל ולפי זה אם באנו אנו לילך אחר ענין בריאת עולם ויום הוסד תבל היה הר הכרמל שייך לחוץ לארץ והיה אליהו דהקריב בהר הכרמל מותר להקריב רק אם אנו הולכים אחר זמן דלפנינו דהר הכרמל נקבע בארץ ישראל אסור להקריב ולכך אליהו דהקריב בהר הכרמל ובקש מה' להוריד אש משמים ושלא יהיה חס ושלום כמקריב שחיטת חוץ אמר בדברך כמו שבראת שמים וארץ דכתיב בדבר ה' שמים נעשו עשיתי ואז מישך שייך לחוץ לארץ וא"ש: